פתגמים בעברית ושימושם אז ובימינו

פתגמים בעברית ושימושם אז ובימינו

רציונל:
פרקי אבות הוא אחד ממאגרי האימרו ודברי החוכמה המשמעותיים ביותר של עם ישראל. העברית והפואטיקה של החיבור הם מנכסי צאן ברזל של השפה העברית. יש מקום להתעכב על השפה ועל התכנים של חיבור זה ולהעשיר באמצעותו את העברית שלנו.

מטרה: העשרת השפה והעולם התרבותי באימרות ופתגמים והיכרות עם הטקסט הקאנוני של אבות.

עזרים:
 משניות לקירות מדברים (נספח א')

מהלך השיעור:
 חלק א': רקע היסטורי
 חלק ב': קירות מדברים – פעילות
 חלק ג': עבודה בחברותות
 חלק ה': פרזנטציות של התוצרים וסיכום
______________________________________________________________________________________

השיעור
פתיחה- למה, מה ואיך
חלק א: רקע היסטורי

פרקי אבות הוא מאגר חשוב ומשמעותי לדברי חכמה ופתגמים. הוא לקוח מתוך קובץ ההלכה הבסיסי של המשנה. את המשנה ערך רבי יהודה הנשיא בשנת 200 לספירה. המשנה הוא החיבור ההלכתי המרכזי עליו מתבסס התלמוד וההלכה כולה. המשנה מנסחת חוקי התנהגות ומצוות סביב כל מעגל השנה היהודי ומעגלי חיים וחברה. לכן בנויה המשנה לפי נושאים בשישה סדרים, המחולקים למסכתות, המחולקות לפרקים, המחולקים למשניות.
להלן ששת הסדרים:
ז – רעים
מ – ועד
נ – נשים
נ – נזיקין
ק – דשים
ט – הרות
פרקי אבות או מסכת אבות היא המסכת האחרונה בסדר נזיקין. היא מכילה דברי חכמה והגות של חכמי המשנה, התנאים.

חלק ב: קירות מדברים – פעילות
על הקירות של הכיתה תלויים פתגמים ואמרות מתוך פרקי אבות (נספח א'). החניכים עוברים עם כלי כתיבה בין הפתגמים השונים ורושמים שאלות בכל רמה שהיא: גם שאלות הבנה וגם שאלות מעמיקות/פילוסופיות. ניתן להגיב באופן של מאתגר את הפתגם (דברי ביקורת). חשוב שזה לא יהיה ברמה של 'לייק', 'אהבתי', 'שנאתי'. אם אין מה לומר – לא חייבים להגיב.
הערות למנחה:
• בסופו של דבר צריכה כל חברותא (2 חניכים) לבחור טקסט אחד ולעבוד עליו. לכן צריך להחליט כמה טקסטים צריכים להיות תלויים. לפחות כמספר החברותות שיהיו ורצוי קצת יותר.
• יש לקחת בחשבון ששיעור מלא הכולל קירות מדברים + לימוד בחברותות של הפתגמים + הפקת תוצר + פרזנטציות – אורך בין 90 דקות ל-120 דקות.

חלק ג': עבודה בחברותות
תהליך העבודה בחברותות:
א. התחלקות לחברותות של זוגות (על ידי המנחה או באופן עצמאי)
ב. כל חברותא בוחרת טקסט. במידה ויש יותר מחברותא אחת על אותו טקסט משתדלים שאחת מהן תבחר טקסט אחר כדי להעשיר את התוצרים).
ג. הבנה מילולית של הפתגם/אימרה/משנה תוך היעזרות באינטרנט במידת הצורך.
ביאור עכשווי של ד"ר רונן אחיטוב – https://goo.gl/6CUxcL
ביאור של רבי עובדיה מברטנורא והרמב"ם – https://goo.gl/dZfQvi

ד. האם יש מילים או ביטויים מיוחדים בפתגם שמעניינים אותנו?
ה. התייחסות להערות ולשאלות ששאלו המשתתפים האחרים וניסיון לענות לכולן (היעזרות באינטרנט אפשרית).
ו. איפה הפתגם פוגש אותנו? מדוע בחרנו בו?
ז. תוצר יצירתי:
כל חברותא מעוניינת לשכנע את שאר המשתתפים ללכת בדרך שממליץ הפתגם. לצורך כך:
• על כל חברותא ליצור כרזה של הפתגם שניתן לתלות על קירות המכינה. הכרזה תעוצב בצורה שהכי מייצגת את הפתגם באמצעות איור / קומיקס/ גזירה וכד'.
• על כל חברותא ליצור נאום בן דקה המשכנע את הקבוצות האחרות בדרך/בערך המומלץ על ידי הפתגם.
• על כל חברותא ליצור הופעה/לחן/הצגה המחצינה את ערכי הפתגם. למשל: לתאר תיאור מקרה שבו נהג מישהו בדרך המומלצת בפתגם וזכה או הלך בדרך מנוגדת והפסיד.

חלק ד': פרזנטציות של התוצרים וסיכום
יש להקדיש לכל קבוצה לפחות 5 דקות להצגת התוצרים.
יש לזכור כי פעילות זו מיועדת להיות פעילות מסכמת של נושא הנכס של העברית. יש להדגיש בפני החניכים שהעברית הופכת לנכס שלנו כשאנו לוקחים עליה בעלות – לומדים אותה, פוגשים אותה ובסופו של דבר – משתמשים בה ויוצרים ממנה משהו חדש! ואם גם אפשר ללמד אותה אנשים אחרים – אדרבא! על משקל האימרה (אבות, פרק ד', משנה ה'):

הלומד תורה על מנת ללמד – מספיקין בידו ללמוד וללמד.
והלומד על מנת לעשות – מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות.
_______________________________________________________________________________________
נספחים
נספח א': קירות מדברים

משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי,
וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ,
וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים,
וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים,
וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים,
הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין,
וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה,
וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:
(פרק א, משנה א)

אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק.
הוּא הָיָה אוֹמֵר,
אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב
עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס,
אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב
שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס,
וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם.
(פרק א' משנה ג)

יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים,
וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם,
וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם:
(פרק א, משנה ד)

יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר,
עֲשֵׂה לְךָ רַב,
וּקְנֵה לְךָ חָבֵר,
וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת:
(פרק א' משנה ו)

הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן,
אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם,
אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת
וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה:
(פרק א' משנה יב)

הוּא הָיָה אוֹמֵר (הלל):
אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי.
וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי.
וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי:
(פרק א' משנה יד)

הִלֵּל אוֹמֵר:
אַל תִּפְרוֹשׁ מִן הַצִּבּוּר,
וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ,
וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרָךְ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ,
וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ
שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע.
וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה,
שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה.
(פרק ב משנה ד)

הוּא הָיָה אוֹמֵר (הלל),
אֵין בּוֹר יְרֵא חֵטְא,
וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד,
וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד,
וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד,
וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים.
ובִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים,
הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ:
(פרק ב' משנה ה)

אָמַר לָהֶם (רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו), צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב.
אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.
(פרק ב' משנה ט)
הוּא הָיָה אוֹמֵר (רבי טרפון),
לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר,
וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה.
(פרק ב', משנה טז)

 

וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן.
(פרק ב, משנה ב)

כֹּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.
וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת:
(פרק ג', משנה ט)

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל (בְּנוֹ של רבי לויטס) אוֹמֵר,
הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמֵּד,
מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד.
וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת,
מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת.
(פרק ד', משנה ה')

הִלֵּל אוֹמֵר, אַל תִּפְרוֹשׁ מִן הַצִּבּוּר,
וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ,
וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרָךְ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ,
וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע.
וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה:
פרק ב', משנה ד))

עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר,
הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה.
דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ,
וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ,
וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.
מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה,
וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה.
וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן,
לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
(פרק ג' משנה א)

 

(ד) רַבִּי לְוִיטָס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר,
מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ,
שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה.

(טו) רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אוֹמֵר,
הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם.
וֶהֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים:

(כא) רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר,
הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד
מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:

)פרק ד')

אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם
הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם.
שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ.
שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, חָסִיד.
שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, רָשָׁע:
(פרק ה, משנה י)