אסופת קטעי מקורות על מסע

אסופת קטעי מקורות על מסע

אִיתָקָה
כִּי תֵּצֵא בַּדֶּרֶךְ אֶל אִיתָקָה
שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאֹד
מְלֵאָה בְּהַרְפַּתְקָאוֹת, מְלֵאָה בְּדַעַת.
שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאֹד.
כִּי בִּבְקָרִים רַבִּים שֶׁל קַיִץ תִּכָּנֵס
בְּחֶדְוָה, בִּפְלִיאָה רַבָּה כָּל כָּךְ
אֶל נְמֵלִים שֶׁלֹּא רָאִיתָ מֵעוֹלָם.
תִּקְנֶה סְחוֹרוֹת מְשֻׁבָּחוֹת לָרֹב,
פְּנִינִים וְאַלְמֻגִּים, וּמִינִים שׁוֹנִים שֶׁל בְּשָׂמִים טוֹבִים
וְכָל הַזְּמַן חֲשֹׁב עַל אִיתָקָה
כִּי יִעוּדְךָ הוּא לְהַגִּיעַ שָׁמָּה.
אַךְ אַל לְךָ לְהָחִישׁ אֶת מַסָּעֲךָ
מוּטָב שֶׁיִּמָּשֵׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת.
שֶׁתַּגִּיעַ אֶל הָאִי שֶׁלְּךָ זָקֵן
עָשִׁיר בְּכָל מַה שֶּׁרָכַשְׁתָּ בַּדֶּרֶךְ.
אַל תְּצַפֶּה שֶׁאִיתָקָה תַּעֲנִיק לְךָ עשֶׁר.
אִיתָקָה הֶעֱנִיקָה לְךָ מַסָּע יָפֶה
אִלְמָלֵא הִיא לֹא הָיִיתָ כְּלָל יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ.
יוֹתֵר מִזֶּה הִיא לֹא תּוּכַל לָתֵת.
וְהָיָה כִּי תִּמְצָאֶנָּה עֲנִיָּה – לֹא רִמְּתָה אוֹתְךָ אִיתָקָה.
וְכַאֲשֶׁר תָּשׁוּב, וְאַתָּה חָכָם, רַב-נִסָּיוֹן,
תּוּכַל אָז לְהָבִין מַה הֵן אִיתָקוֹת אֵלֶּה.
קונסטנטינוס קוואפיס
הרפתקאות אליס בארץ הפלאות / לואיס קרול

התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה אליס
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע." – אמר החתול
"לא אכפת לי כל כך לאן. – " אמרה אליס
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי." אמר החתול.
" – בתנאי שאגיע לאנשהו" הוסיפה אליס כהסבר
"בטוח שתגיעי" אמר החתול "אם רק תתמידי בהליכה"

גשר קצר מאוד // של סילברסטין מתוך: "אור בעליית הגג"
"הגשר יקח אותך רק מחצית מן הדרך
אל עבר ארצות הפלאים:
מחנות צוענים, יערות אור-ירח,
שם בין העצים חדי-קרן נעים .
אז תן לי ידך ונלך לטייל בשבילים
מתפתלים – אל עולם רק שלך .
אך הגשר יקח אותך רק מחצית…
את השאר תצטרך להשלים לבדך."

לידה סו פארק, מתוך הספר "כד החרס השבור"
אני הולך לסונגדו" אמר אוזן-עץ. "המסע יימשך ימים רבים. כשאומרים את זה כך זה נשמע כל כך רחוק". "לא ידידי," אמר איש-עגור, "הנפש שלך יודעת שאתה הולך לסונגדו, אבל אסור לך לגלות את האמת לגוף. עליו לחשוב בכל פעם רק על גבעה אחת, על עמק אחד, על יום אחד. כך לא תתעייף עוד לפני שתצא לדרך."

תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נג, עמוד ב
"….פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים ואמרתי לו: באיזה דרך נלך לעיר?
אמר לי: זו קצרה וארוכה וזו ארוכה וקצרה.
והלכתי בקצרה וארוכה.
כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין. חזרתי לאחורי, אמרתי לו: בני, הלא אמרת לי "קצרה". אמר לי: ולא אמרתי לך "ארוכה"? נשקתיו על ראשו ואמרתי לו: אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם מגדולים ועד קטנכם.

ש"י עגנון, מתוך: ימים נוראים, הוצאת שוקן, עמ' כז-כח
"פעם אחת אמר רבנו, ר' חיים מצאנז, משל, אדם תועה כמה ימים ביער ולא היה יודע איזוהי דרך נכונה. פתאום ראה אדם אחר הולך לקראתו. באה שמחה גדולה בלבו, עתה בוודאי ידע הדרך הנכונה. כיוון שפגשו זה בזה שאל אותו: אחי, אמור לי היכן הדרך הנכונה, זה כמה ימים אני תועה. אמר לו: אחי, אף אני איני יודע, שאף אני תועה כאן כבר כמה ימים, אלא אומר לך בדרך שהלכתי אני, יכול לומר לך, שבדרך זו תועים. ועכשיו נחפש דרך חדשה. כן אנחנו, דבר זה אני יכול לומר לכם, שבדרך שהלכנו עד עכשיו אין לנו ללכת, שבדרך זו תועים. אלא עכשיו נחפש דרך חדשה".

בראשית יב' א' – אל הדרך…
יב,א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ

נופל וקם / שב"ק ס'
הדרך ארוכה ומפותלת
אני נופל וקם
אף פעם לא אפסיק ללכת
אני נופל וקם
עובר גשר ועוד גשר
אני נופל וקם
כמה ארוכה היא הדרך
אני עומד איתן עם ראש מורם.

אומרים שאהבה באה רק מליון לאחד
אומרים שאין סיכוי שהשמש עוד תזרח עלי
אומרים שאני אפול, הם אומרים שאברח
אומרים שאשאר לבד
אומרים שאני לא מתאים לחיים
כי אין בי את הרצון לזהב ויהלומים
אין לי קלפים נכונים
אולי זו החברה שקורסת
אם זה לא מקום מתאים למחפשים של קשת וענן
למתעלמים מסימן הזמן
והכוכב שלי היכן
בני אדם אני קיים
בעיניכם אולי אין לי ערך
אבל יש לי נשמה יש לי שיר יש לי ת'דרך.

הדרך ארוכה ומפותלת…
לפני עמוד של אש מאחורי ענן עשן
השארתי עיר מתכת מאחור הולך לאן
למקום שבו השמש לא מכוסה בבניינים
מעבר להרים אל השדות הירוקים
כי יש מקום יותר מתוק מהמקום הזה
שבו יש זמן יותר ארוך כמה שרק נרצה
מגיע רגע זה הרגע בו צריך לחשוב
לפרוס כנף לומר שלום לקום ולעזוב
אל מקום שבו אני אוכל להיות עצמי
אחרי אלפיים שנות גלות רוצה להיות חופשי
מעבר אל האופק שם שרות הציפורים
לשם אני אגיע ועד אז אשיר שירים.

כמה שהדרך ארוכה ומפותלת
אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
משאיר מאחורי את הפחדים ואת הצער
הכל הוא הכל אני חייב להמשיך
כל מה שקורה אני יודע שצריך לקרות
אני האש שלא תוכל לכבות
המוזיקה תיקח אותי למעלה ולעומק
הדרך ארוכה ללכת בה זה לחיות.

הדרך ארוכה ומפותלת…
כל סוף הוא התחלה חדשה
העצב הוא סימן שבקרוב תבוא שמחה
אני לא במרוץ ולא במלחמה
הראש בעננים רגליים על האדמה.

לך לך / מילים ולחן: שי גבסו
לך לך מארצך לך לך אל המקום אשר אראך
לך לך ממולדתך ואל תכנע לנהר שלפניך
לך לך מבית אביך לך לך, לך לך
אל המקום אשר אראך, לך לך

תצטרך לשבור עולמות תצטרך לשבור את כליך
להפיל חומות למד צעדיך
להילחם על אדמתך להפקיע דרכך
דם ודמעות לעולם שבא
לך לך, לך לך לך לך

לך לך / מילים ולחן – סיון ויצפלד
אל תברח מהעיקר צעד על גשר צר תגלה שיש הרבה כמוך שחיפשו את האמת לא פחדו לצאת למסע של אלף קילומטרים לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך כך תצא מהקופסא תראה שיש מוצא אם רק תמשיך ללכת עשה ככל יכולתך וגם אם תישבר בסוף היום תדע שיש מי שעוזר מופיע מסביבך בכל מיני דמויות חלקן קרובות ללב חלקן כה רחוקות לך מארצך… בסוף כולם הולכים לכיוון אחד לך לך..

הַשְּׁבִיל שֶׁלֹּא נִבְחַר/ רוברט פרוסט, מאנגלית: אמיר אור
שְׁנֵי שְׁבִילִים נִפְרְדוּ בְּיַעַר צָהֹב,
אַךְ לָלֶכֶת בַּשְּׁנַיִם, הִרְהַרְתִּי בְּעֶצֶב,
אֵינֶנִּי יָכוֹל – אָז עָצַרְתִּי לַחְשֹׁב,
מַרְחִיק אֶל הָאֶחָד מַבָּטִי לְלֹא סוֹף לְאָן שֶׁפִּתּוּלָיו נֶעֶלְמוּ בָּעֵשֶׂב;
לַשֵּׁנִי אָז פָּנִיתִי, מְבַקֵּשׁ לְהַשְׁווֹת,
אִם רָאוּי הוּא יוֹתֵר, כִּי גַּם הוּא כֹּה יָפֶה,
שׁוֹפֵעַ רֹב יֶרֶק, וּמְעוּט עֲקֵבוֹת;
אַךְ שְׁנֵיהֶם הָיוּ נְתִיבוֹת עֲזוּבוֹת
שֶׁמִּדְרַךְ הַהוֹלֵךְ בָּם שְׁחָקָם בְּשָׁוֶה,
וּבַבֹּקֶר הַהוּא הִשְׂתָּרְעוּ לִקְרָאתִי
בְּשַׁלֶּכֶת שֶׁאִישׁ לֹא הִשְׁחִיר אֶת פָּנֶיהָ.
אָהּ, הָרִאשׁוֹן – לְיוֹם אַחֵר נְצַרְתִּיו!
אַךְ יָדַעְתִּי שֶׁנָּתִיב מוֹבִיל אֶל נָתִיב,
וְסָפֵק אִם אָשׁוּב עוֹד אֵי-פַּעַם הֵנָּה.

אֵי-שָׁם, אֵי-פַּעַם, לֹא בְּלִי אֲנָחוֹת
בַּחֲלֹף הַשָּׁנִים אֲסַפֵּר זֹאת בְּקוֹל:
שְׁנֵי שְׁבִילִים בַּיַּעַר, לִבְחֹר אוֹ לִדְחוֹת –
אַךְ פָּנִיתִי בְּזֶה שֶׁדָּרְכוּ בּוֹ פָּחוֹת,
וְזֶה הַהֶבְדֵּל שֶׁשִּׁנָּה אֶת הַכֹּל.
ד"ר סוס, מתוך: אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים, תרגום: לאה נאור
אתה לא תהיה אחרון בשורה,
תעבור את כולם בטיסה מהירה.
לאן שתעוף – תעוף טוב יותר,
תגיע ראשון, תגיע מהר…
חוץ מ… אם אתה לא.
לפעמים אתה לא.
מצטער לספר,
האמת היא פשוטה
נתקלים.
נכשלים.
לפעמים גם אתה…

שירי סוף הדרך / לאה גולדברג
שיר ראשון – הדרך
הַדֶּרֶךְ יָפָה עַד מְאד – אָמַר הַנַּעַר.
הַדֶּרֶךְ קָשָׁה עַד מְאֹד – אָמַר הָעֶלֶם.
הַדֶּרֶךְ אָרְכָה עַד מְאֹד – אָמַר הַגֶּבֶר.
יָשַׁב הַזָּקֵן לָנוּחַ בְּצַד הַדֶּרֶךְ.

צוֹבְעָה הַשְּׁקִיעָה שֵׂיבָתוֹ בְּפָז וָאֹדֶם,
הַדֶּשֶׁא מַבְהִיק לְרַגְלָיו בְּטַל-הָעֶרֶב,
צִפּוֹר אַחְרוֹנָה שֶׁל יוֹם מֵעָלָיו מְזַמֶּרֶת:
– הֲתִזְכֹּר מַה יָּפְתָה, מַה קָּשְׁתָה, מָה אָרְכָה הַדֶּרֶךְ?

שירי סוף הדרך / לאה גולדברג
שיר שני – אמרת
אָמַרְתָּ: יוֹם רוֹדֵף יוֹם וְלַיְלָה – לַיְלָה.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים – בְּלִבְּךָ אָמַרְתָּ.
וַתִּרְאֶה עֲרָבִים וּבְקָרִים פּוֹקְדִים חַלּוֹנֶיךָ,
וַתֹּאמַר: הֲלֹא אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ,
וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם,
וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,
וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

שירי סוף הדרך / לאה גולדברג
שיר שלישי – תפילה
לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.

ד"ר סוס, מתוך: אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים, תרגום: לאה נאור
בהצלחה! הגיע היום.
אתה יוצא למקומות נפלאים אז שלום.
עם רגליים בנעליים, עם שכל בראש
תמצא את הדרך שלך, אל תחשוש.
אתה יכול ויודע, מוכן ומזומן,
ואתה הוא זה שיחליט לאן.
תסתכל ברחובות מלפנים, מאחור,
יש רחוב שתחליט: "לא כדאי לי לבחור".
עם רגליים טובות, ועם שכל לחשוב,
תיזהר לא ללכת ברחוב קצת לא טוב.
אם בכלל לא תמצא אף רחוב שתאהב –
תעזוב את העיר ותצא למרחב.
אל שטח פתוח לאוויר ולרוח. שם קורים הדברים…
כשיקרה הדבר אל תפחד אל תזיע,
תמשיך ותלך ותראה שתגיע…

מתוך: "הזן ואמנות אחזקת האופנוע" / רוברט פירסיג
"על הרים יש לטפס מתוך מאמץ קטן ככל האפשר, בלי התלהבות יתרה. האמת של טבעך העצמי היא הצריכה להכתיב לך את הקצב. אם אתה קצר רוח – הגבר את הקצב, אם אתה נעשה קצר נשימה – האט.יש להעפיל בהר מתוך איזון בין קוצר רוח לקוצר נשימה.
אז, כאשר אינך מקדים לחשוב על דברים, פוסקים צעדיך מהיות אמצעי להשגת המטרה, וכל אחד מהם נעשה למאורע בפני עצמו. סלע זה יש לו קצוות מסוכנים, סלע זה אחוז בהר בצורה רופפת, מנקודה זו רואים פחות טוב את השלג אף כי הוא נמצא קרוב יותר אליו.
ואלה דברים שתמיד יש להבחין בהם. חיים הנחיים רק למען איזושהי מטרה עתידה – הם חיים רדודים!
צלעות הר הן המזינות את החיים ולא פסגתו. עליהן מתרחשות צמיחתן של דברים.
אולם, כמובן, ללא הפסגה לא תוכלנה להתקיים צלעות ההר-
הפסגה היא המגדירה את מהותן של הצלעות.”

עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן / אלתרמן
עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ
וְעָנָן בְּשָׁמָיו וְאִילָן בִּגְשָׁמָיו
מְצַפִּים עוֹד לְךָ, עוֹבֵר אֹרַח.
וְהָרוּחַ תָּקוּם וּבְטִיסַת נַדְנֵדוֹת
יַעַבְרוּ הַבְּרָקִים מֵעָלֶיךָ
וְכִבְשָׂה וְאַיֶּלֶת תִּהְיֶינָה עֵדוֹת
שֶׁלִּטַּפְתָּ אוֹתָן וַתּוֹסִיף לָלֶכֶת — —
— — שֶׁיָּדֶיךָ רֵיקוֹת וְעִירְךָ רְחוֹקָה
וְלֹא פַּעַם סָגַדְתָּ אַפַּיִם
לְחֹרְשָׁה יְרוֹקָה וְאִשָּׁה בִּצְחוֹקָהּ
וְצַמֶּרֶת גְּשׁוּמַת עַפְעַפַּיִם.

פרשת מסעי – "למה נכתבו המסעות הללו?"
מקור מרכזי
(א) אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: (ב) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה’ וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם: (ג) וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס… (ה) וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת: (ו) וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר: … (מא) וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר וַיַּחֲנוּ בְּצַלְמֹנָה: (מב) וַיִּסְעוּ מִצַּלְמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּפוּנֹן: (מג) וַיִּסְעוּ מִפּוּנֹן וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת: (מד) וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בִּגְבוּל מוֹאָב: (מה) וַיִּסְעוּ מֵעִיִּים וַיַּחֲנוּ בְּדִיבֹן גָּד: (מו) וַיִּסְעוּ מִדִּיבֹן גָּד וַיַּחֲנוּ בְּעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה: (מז) וַיִּסְעוּ מֵעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה וַיַּחֲנוּ בְּהָרֵי הָעֲבָרִים לִפְנֵי נְבוֹ: (מח) וַיִּסְעוּ מֵהָרֵי הָעֲבָרִים וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ: (מט) וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים בְּעַרְבֹת מוֹאָב:
במדבר, פרק לג

יומן מסע / אביב גפן
אינספור שבילים ויציאה
רושם בתוך יומן מסע
להתערבב ולא להיבלע
רושם בתוך יומן מסע

והיה אם מישהו בא
אל תסתובב
כי זה תמיד יכול להיות
זה שידליק לך את הלב
יפרוק את הכאב בשלווה
מביטים למעלה ונושאים תפילות
כשבינתיים שוכחים
שהמשמעות לחיות
היא לשאול את השאלות ולענות
מגע הרוך גובר על המכה
רושם בתוך יומן מסע
כולנו עשויים אבק של אהבה
רושם בתוך יומן מסע

זמר נודד / נעמי שמר

הדרך ארוכה היא ורבה, רבה
הדרך ארוכה היא ורבת הדר
כולם הולכים בדרך עד סופה, סופה
כולם הולכים בדרך עד סופה המר

אבל אני, אבל אני, לבד לבד צועד
הללו הללויה הללו
ושר אני ושר אני, שירי זמר נודד
הללו הללויה הללו

אחד נשא פניו אל הזהב, הזהב
אחד נשא פניו אל הזהב הטוב
אחר מצא ילדונת שתאהב, תאהב
אחר מצא ילדונת שתאהב אותו

אבל אני… איני רוצה לי בית עם שדה, שדה
איני רוצה לי בית עם שדה ירוק
כי כל שכרי קולכם אשר עונה, עונה
כי כל שכרי קולכם אשר עונה בשחוק

קולי ישיר, קולי ישיר,
אבל אתם לו הד
הללו הללויה הללו
אבוי לשיר, אבוי לשיר,
אם אין לו, אין לו הד
הללו הללויה הללו

אילן בצד הדרך אט ישחיר, ישחיר
אילן בצד הדרך אט ישחיר מאוד
כבו הפנסים בכל העיר, העיר
כבו הפנסים בכל העיר הזאת
אבל אני..

אודיסס / חיים גורי
וּבְשׁוּבוֹ אֶל עִיר מולַדְתוֹ מָצָא יָם
וְדָגִים שׁוֹנִים וְעֵשֶב צָף עַל הַגַּלִים אִטִיִים
וְשֶׁמֶש נֶחְלֶשֶת בְּשׁוּלֵי שָמַיִם.
טָעוּת לְעוֹלָם חוֹזֶרֶת, אָמַר אוֹדִיסֵס בְּלִבּוֹ הֶעָיֵף
וְחָזַר עַד פָּרָשַת – הַּדְרָכִים הַסְּמוּכָה לָעִיר הַשְּכֵנָה.
לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶך אֶל עִיר מוֹלַדְתוֹ שֶלֹא הַיְתָה מַיִם.
הָלַך עָיֵף כְּחוֹלֵם וּמִתְגַעְגֵעַ מְאֹד
בֵּין אֲנָשִים שֶדִּבְּרוּ יוַנִית אַחֶרֶת.
הַמִּלִים שֶנָּטַל עִמוֹ כְּצֵידָה לְדֶרֶך הַמַּסָעוֹת, גָוְעוּ בֵּינְתַיִם.
רֶגַע חָשַב כִּי נִרְדַם לְיָמִים רַבִּים
וְחָזַר אֶל אֲנָשִים שֶלֹא תָּמְהוּ בִּרְאוֹתָם אוֹתוֹ
וְלֹא קָרְעוּ עֵינַיִם.
הוּא שָאַל אוֹתָם בִּתְנוּעוֹת וְהֵם נִסוּ לְהַבִין אוֹתוׁ
מִתֹּוך הַמֶּרְחַקִּים.
הָאַרְגמָן הִסְגִיל וְהָלַך בְּשוּלֵי אוֹתָם שָמַיִם.
קָמוּ הַמְּבוּגָרִים וְנָטְלוּ אֶת הַיְּלָדִים שֶעָמְדוּ סְבִיבוֹ בְּמַעְגָל
וּמָשְכוּ אוֹתָם.
וְאוֹר אַחַר אוֹר הִצְהִיב בְּבַיִת אַחַר בַּית.
בָּא טַל וְיָרַד עַל רֹאשוֹ.
בָּאָה רוּחַ וְנָשְקָה לִשְׂפָתָיו.
בָּאוּ מַיִם וְשָׁטְפוּ רַגְלָיו כְּאֶבְרִקְלִיָה הַזְּקֵנָה.
וְלֹא רָאוּ אֶת הַצַּלֶקֶת וְהִמְשִיכּו בַּמוֹרָד כְּדֶרֶך הַמַּיִם.

חוזרים הביתה / שלמה ארצי

בנקודה שבה הכול מתחיל תגיד לי,
האם ליבך בוכה מאושר או כאב?
האם אתה זוכר רגעים אינטימיים
בהם אתה פותח את הלב?
בנקודה שבה הכול ממשיך יש קושי,
תמיד האמנתי שבאמת יהיה רק טוב,
ולפעמים כשהופיע רגע אושר,
ניסיתי רק לשמור שלא יעלם בסוף.
עומדים על שביל חיים חוזרים הביתה,
שנינו נעים בין אהבה לבין בריחה,
בנסיעות הארוכות הייתי שר לה
האם על מה שבאמת קרה לך?
עומדים על שביל חיים בתוך החושך,
שים לב הטוב מגיע בדממה דקה,
כשהרחוב מתחיל להתעורר בבוקר,
הרעש הגדול מכסה את השתיקה.
בנקודה שבה הזמן עוצר לרגע,
האם פגשת לפעמים את הבדידות?
הייתי נעמד לא פעם ומחכה לה,
מת להרגיש אצלה האיש הכי אהוב.
עומדים על שביל חיים חוזרים הביתה…
בנקודה שבה הכול מתחיל בלי רשע,
האם אפשר לחיות בתוך בועה?
תקשיב לרוח וללב יש צל חומק שם,
להתראות באיזו הופעה…

מיקה קרני// שביל
שביל, תן לי שביל
לחצות את המדבר
לטפס על ההר
לעבור בנהר
ללכת בשביל מול הפחד, הרוח
רק שאצליח, ללכת בשביל

חוט, תן לי חוט
לליבי הפרוע
לתת לו לעוף בשמיים פתוחים
כמו עפיפון, באוויר, על הרוח
ליבי בידי ואני על השביל

"הדרך הלאה נמתחה
מסף הדלת למורד
הרחק מכאן היא מתמשכה
ואם אוכל, איתה אצעד.
אפסע ברגל יגעה
עד כי אפגוש נתיב רחב
בו מצטלבים שבילים מאה…
והלאה?
לא אדע עכשיו".
(טולקין, חבורת הטבעת, שירו של בילבו. תרגום רות לבנית).