בעמוד זה ניתן למצוא קישור למאמר העוסק בפיוט המוכר 'וכל מאמינים', הנאמר בקהילות אשכנזיות כחלק מתפילת מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים. הפיוט, שנכתב ע"י הפייטן הארץ ישראלי ייני, מתאר את גודלו ומידותיו של ה', מלא בתיאורי מידות ה' וכוחו שלקוחים מהתנ"ך וטוען כי כל העולם מאמינים בכוחו ומידותיו. הוא כתוב על פי מבנה של אקרוסטיכון אלפביתי כפול, כאשר כל אחת מאותיות האלף בית מופיעה בו פעמיים: פעם אחת בתיאור שבחו של ה' ופעם שנייה לאחר המילים "וכל מאמינים שהוא" בתחילת שבח נוסף של ה'. העובדה שמידותיו של ה' מופיעות בכל האותיות מבטאת את שלמותו של האל, כאשר המידות המופיעות בפיוט הן גם מידות דין וגם מידות רחמים, כלומר מבטאות את תכונותיו החסד של הקב"ה כלפינו והן את הקפדתו על מעשינו.
מאמר זה, שנכתב ע"י תרצה לייבוביץ', עוסק במסר העולה מתוך מבנה השיר הייחודי: לכאורה, מילותיו מדודות, ברורות ופשוטות. אולם, הוא מעלה מספר שאלות מרכזיות: מהו המשפט המרכזי בכל בית? האם זהו 'וְכֹל מַאֲמִינִים שֶׁהוּא' (כפי שנהוג כיום ברוב הקהילות) או המשפט השני בכל בית – 'הָאוֹחֵז בְּיַד מִדַּת מִשְׁפָּט', 'הַבּוֹחֵן וּבוֹדֵק גִּנְזֵי נִסְתָּרוֹת' (וכן הלאה)? ומה הקשר בין שני חלקי כל בית? מענה לשאלות אלה יסייע במענה לשאלה המהותית יותר, והיא- כיצד מתיישבת הקריאה שהקב"ה הוא בּוֹחֵן כְּלָיוֹת ו-דַּיין אֱמֶת, כלומר עושה דין אמת לאמיתו ואין מנוס מגזר דין לאדם כפועלו, עם הקריאה (והבקשה) שהוא אל מוחל וסולח, המקשיב לתחינותיהם של בני האדם ומוכן לשקול את גזר דינם לחיוב בסופו של דבר.
המאמר פורסם באתר הפיוט והתפילה של הספרייה הלאומית. לקריאת המאמר, לחצו כאן.
להאזנה לפיוט בביצוע מרדכי בן דוד, לחצו כאן.