ביצוע מרענן לשיר המוכר מבוצע ע"י להקת אטרף וגידי גוב בתוכנית "לילה גוב".
אין כמו יפו בלילות
אין כמו יפו בעולם
כשעוברות החתיכות
עם שפתיים צבע דם.
איך שהן מנדנדות
– וואלה זאת ממול פצצה,
רק תקרא לה – היא תתן קפיצה
כמו חטפה פה עקיצה…
ככה זה בעולם
אין אמון בבני אדם
מה אנחנו סך הכל
מהשטח הגדול
בוא נשתה חביבי בירה
כל אחד יגמור עשרים
ונראה אצל אלוירה
מה עושים החברים
כאן גם צ'יקו הנהג
מוישה גנב הזגג
אלי פוקר הקלפן
ושוטר אחד חנפן
אין כמו יפו בלילות
אין כמו יפו בעולם
בוא נצא עכשיו עם לוטה
לטייל על שפת הים
שם יושבים עכשיו זוגות
מתחבקים כמו שיכורים
אבל כשאנחנו רק עוברים
מסתלקים הממזרים
בוא ניקח פה כסא נוח
ונמכור אותו לשמיל
ונקנה כרטיס קולנוע
בשורה חמש בצליל
אין כמו יפו בלילות
אין כמו יפו בעולם
פעם דרך חלונות
באנו אל תוך בנק העם
רק ניגשנו לקופות
סתם לבדוק את המנעול
ופתאום נדלק פנס כפול
ושוטר עמד ממול
לשופט עדים הבאנו
שנכנסנו לבדיקה
אבל את ארבעתנו
לבית סוהר הוא תקע
כותב דוד אסף באתר עונ"ש (עונג שבת) "חפר מתאר בשיר כמה מן הטיפוסים הססגוניים – שלא לומר קרימינלים – שאיכלסו את ה'שטח הגדול' של יפו העתיקה בשנות החמישים, כאשר יפו עדיין לא הייתה מפונפנת ויוקרתית כפי שהיא כיום.
לאחר מלחמת העצמאות הייתה יפו עיר הרוסה וחרבה, שממנה כבר נמלטו אלפי משפחות ערביות. את מקומם של הערבים שברחו תפסו עתה משפחות של עולים חדשים, שהתמקמו בבתים ההרוסים ונטולי התשתיות. אבל אין לטעות, הריסות השטח הגדול נוצרו כבר בעקבות דיכוי המרד הערבי הגדול בידי הבריטים (1939-1936). הבריטים ניצלו את ההזדמנות ופוצצו בתים רבים, גם כענישה וגם כדי לפלס צירי מעבר בשטח הצפוף.
בעיי החרבות הללו, בחלק הצפוני של העיר העתיקה, שהיום נמצא במרכזו 'גן הפסגה', גרו בשנות החמישים בצוותא בני המשפחות הערביות שנשארו בעיר ועולים מכל תפוצות ישראל, אשכנזים ומזרחיים. מטבע הדברים הפך השטח הגדול לאתר שבו צצו מאורות פשע, מועדוני הימורים ופרח בו פשע זעיר של גנבים, קלפנים, זונות, שיכורים ובריונים. בקיצור, לא מקום נחמד לאנשים מהוגנים…
כמה שנים קודם לכן, אותו יגאל מוסינזון פרסם את החלק החמישי בסדרת ספריו הנודעת חסמבה, ומיקם את העלילה בשטח הגדול. הסיפור 'חסמבה וילדי ההפקר' (טברסקי, תשי"ב / 1951) עסק בחבורת ילדים שחיו חיי פשע וילדי חסמבה נאבקים כדי לשחררם מהשפעתו הרעה של פטרונם, הנבל האולטימטיבי, אלימלך זורקין."
זהו השיר המקורי בצרפתית, שהולחן בשנת 1955 ע"י המלחינה קריסטיאן ורז'ה עבור חבורת הפרר ז'אק.
וזה אחד הביצועים הראשונים שלו בעברית, לאחר שתורגם ע"י חיים חפר ב 1957, לרביעיית מועדון התאטרון.