בעמוד זה ניתן לקרוא תקציר היסטורי ולהאזין לשיחה על פועלו של הרב אריה לוין (1885 – 1969), רב המחתרות, שהיווה דמות מפתח ביישוב בתקופת המנדט והמאבק בבריטים.
הרב אריה לוין נולד ביום ו' ניסן תרמ"ה (1885) באורלא, עיירה הסמוכה לביאליסטוק שברוסיה הלבנה, כבן זקונים לאביו ר' בנימין ביינוש, שהיה יערן ולמדן, ולאימו עטיל. בצעירותו למד בישיבת בריסק המפורסמת ובפינסק ונודע ונחשב לעילוי. בשנת תרס"ה (1905) עלה לישראל, מספר חודשים לאחר בואו ארצה, בי"א תמוז, נשא ר' אריה לאשה את חנה, בתו של הרב דוד שפירא. ר' אריה השתקע בירושלים, למד בישיבת 'תורת חיים' ובשנת תרס"ט (1909) הוסמך לרבנות ע"י הגאונים: רבי חיים ברלין (בנו של הנצי"ב מוולוז'ין), רבי שמואל סלנט והרב אברהם יצחק הכהן קוק, שהפך לידיד נפש שלו. משנת תרע"ז (1917) ועד אחרית ימיו שימש משגיח רוחני בתלמוד תורה שליד ישיבת עץ חיים בירושלים.
ר' אריה נודע בכינויו "רב האסירים" מאחר והיה נוהג במשך כעשרים וחמש שנה, בתקופת המנדט הבריטי, ללכת לאסירים יהודיים בבתי הכלא, לעודד את רוחם, ולכתוב להם מכתבים. בפרט, נודעו ביקוריו אצל אסירי המחתרות ועולי הגרדום. ר' אריה ביקר בקביעות גם בבית החולים למצורעים בירושלים על מנת לעודד את יושביו.
בהקלטה המצורפת ניתן להאזין בקצרה לשיחה המתארת את דמותו ואופיו המיוחד של הרב לוין.