דת, מדינה ואורח חיים יהודי

רציונל: תחום הדת והמדינה מורכב מאוד במדינת ישראל. המצב בארץ, של אי הפרדה ברורה בין דת למדינה – מעכב ומפתח כאחד את החופש לאורח חיים יהודי, חופשי ופלורליסטי. המערך הזה מעלה את הנושא מעל פני השטח ומעודד את החניכים להתמודד עם חלק מהסוגיות שעל סדר היום הציבורי.

מטרה:
 היכרות עם 'הצד האפל' של אורח החיים היהודי בישראל – המעורבות של המדינה בענייני דת
עזרים:
 כתבות העוסקות בפולמוסים בהם מעורבת הרבנות הראשית (נספח א')
 למי שייך הכותל הזה?! – דמויות (נספח ב')
 בריסטולים 3A
 צבעים

מהלך השיעור:

 חלק א': מונופול הרבנות הראשית
 חלק ב': משמעות אי ההפרדה בין דת למדינה
 חלק ג': למי שייך הכותל?!

______________________________________________________________________________________

השיעור

פתיחה- למה, מה ואיך
חלק א: מונופול הרבנות הראשית
ישראל מוגדרת מראשיתה כמדינה יהודית ודמוקרטית. מעצם היותה מדינה בעלת אופי יהודי הופכת את אורח החיים היהודי כחלק מהאופי הממלכתי של המדינה. במילים אחרות: אין הפרדה ברורה בין דת למדינה מעצם האופי היהודי של המדינה.
האופי היהודי של המדינה בא לידי ביטוי בטקסים, בחגים שבהם נאכפים כללים יהודיים ודתיים, איסור אכילה ומכירת חמץ למשל. האופי היהודי של המדינה בא לידי ביטוי בחוקים הקשורים לשבת, לכשרות. גם היחס למקומות הקדושים היהודיים מושפע מעמדות פוליטיות. הרבנות הראשית היא הגוף שאחראי על שירותי הדת היהודית במדינה. הרבנות היא גוף פוליטי המושפע מעמדות דתיות חרדיות. ועם זאת – הרבנות מסדירה את ענייני הכשרות, הנישואין והגירושין והגיור.

פעילות-

הרבנות הראשית פרסמה מכרז לקבלת שירותי יח"צ. ברבנות, שנתונה בחודשים האחרונים למתקפות מצד גורמים שונים, מקווים לשפר את התדמית ולהגדיל את מספר הכתבות החיוביות אודותיה בתקשורת. שווי ההתקשרות: חצי מיליון שקל. אתר כיפה, יט בתמוז התשעח, 02 ביולי, 2018 14:07

אתם חברת יחסי ציבור שקיבלתם את המכרז לעשות יחסי ציבור לרבנות הראשית. לפניכם סוגיות שנויות במחלוקת בהן מצטיירת הרבנות הראשית בצורה לא מחמיאה עליכם לבחור סוגיה אחת וליצור קמפיין המגן ומייחצן באופן חיובי את הרבנות הראשית:
• כשרות
• נישואין
מידע בנושאים הללו תוכלו לשאוב מתוך מספר כתבות (נספח א').

הערה למנחה-
הכי קל זה להעביר ביקורת על מוסד הרבנות הראשית, כמונופול וכמוסד המייצג את כל הרעות החולות של אי ההפרדה בין דת למדינה. מטרת התרגיל הנ"ל הוא ללמוד את הסוגיות אבל מתוך רצון לדעת גם את הצד השני – על מנת להבין את המורכבות. אם החניכים היו נדרשים להעביר ביקורת בלבד – הדיון היה עשוי להיות חד צדדי ולא ממצה.

חלק ב': משמעות אי ההפרדה בין דת למדינה
• מה ניתן ללמוד ממערכת היחסים בין דת ומדינה בישראל מהפעילות שעשינו?
• לו ניתנה לנו האפשרות – מה היינו משנים במערכת היחסים בין דת ומדינה?
תשובה:
בישראל אין הפרדה ברורה בין דת ומדינה מה שמוביל להרבה תופעות של פער בין עמדת חלק מהאזרחים היהודים לבין הנהוג במוסדות הממלכתיים.

חלק ג': למי שייך הכותל?!
הכותל המערבי הוא אבן בוחן לשאלת ההפרדה בין דת למדינה. למעשה: קבוצות כוח פוליטיות מכריעות בגורל הכותל ובצביון הנהוג בו. בפעילות הבאה נעמיק במורכבות ובבעייתיות של עמדת המדינה כלפי הכותל.

פעילות-
אתם מוניתם להיות הוועדה המארגנת החדשה של הכותל. המשימה שלכם היא ליצור שלט כניסה חדש לכותל. לצורך כך עליכם לקרוא בקול את כל כרטיסיות הדמויות (נספח ב'), להחליט על 4 כללים שיהיו נהוגים בכותל, שיתחשבו בכמה שיותר מהדמויות והתפיסות שלהן וליצור את השלט על בריסטול עם הצבעים שברשותכם.

_____________________________________________________________________________________

נספחים
נספח א' – כתבות העוסקות בפולמוסים בהם מעורבת הרבנות הראשית

האוצר נכנע: מונופול הכשרות של הרבנות יישמר – ואנחנו נשלם ביוקר
מתווה שגיבשו האוצר והרבנות הראשית: שירותי הכשרות יסופקו בידי 5-3 גופים פרטיים, שיופקדו על אזורים גיאוגרפיים שונים ■ מערך הכשרות יישאר בידי הרבנות – וענף המזון ימשיך לספוג את העלויות הגבוהות של דרישות הכשרות, שמגיעות ל-4 מיליארד שקל בשנה (הדר קנה 30.05.2018 )

האם המתווה המתגבש לניהול מערך הכשרות יפתור את בעיות המונופול של הרבנות בתחום? מבקרים סבורים כי גם המתווה החדש בעייתי, מכיוון שהוא משאיר את הכוח בידי הרבנות, אינו מביא את בשורת התחרות בתחום — ואינו מאפשר אלטרנטיבה אמיתית שעשויה להוריד את עלויות השגחת הכשרות. במתווה החדש שמגבשים בימים אלה משרד האוצר והרבנות הראשית והגיע לידי TheMarker, מוצעים כמה עקרונות לניהול מערך ההשגחה והפיקוח על הכשרות. בין היתר, נקבע כי הרבנות הראשית תפרסם מכרז לבחירת 3–5 חברות להספקת שירותי השגחה על כשרות, כאשר כל חברה תופקד על אזור גיאוגרפי אחר. החברות או העמותות שייבחרו יקבלו רישיון שיאפשר להן להפעיל את המערך, והן אלה שיעסיקו משגיחי כשרות ויקיימו בקרה על נוכחותם בהתאם לנוהלי הכשרות. בנוסף, יוקם מאגר משגיחים ארצי בהתאם לתנאי סף שייקבעו. בכל רשות מקומית ייבחרו משגיחים מתוך המאגר, והבחירה תיעשה באמצעות ועדה שבה יהיו שותפים הרב המקומי, מנהל מחלקת הכשרות ובעל הרישיון. בעל הרישיון הוא שיהיה מופקד על נוכחות משגיחי הכשרות בבתי העסק, על גביית האגרה שנועדה לממן את שירותי ההשגחה על הכשרות ועל עריכת השתלמויות.
מתווה זה, אם יתקבל, עלול לסתום את הגולל על ניסיונות לפתוח את מערך הכשרות לגופים נוספים, ובהם הצעת החוק של ח"כ רחל עזריה (כולנו), שבימים אלה מונחת על שולחן הכנסת. נושא הכשרות בישראל הוא אחד מהנושאים הרגישים והבעייתיים ביותר. מבחינה היסטורית, הענף נשלט על ידי הרבנות הראשית, והוא אחד האחראים על יוקר המחיה בכל הנוגע למזון בישראל. דו"ח שחיבר רו"ח יורם אברמזון לבקשת משרד האוצר ב–2015 מצא כי העלות של דרישות הכשרות של הרבנות הראשית מענף המזון היא כ–4 מיליארד שקל בשנה. לפי הדו"ח של אברמזון, היעדר תחרות באישורי כשרות יוצר מונופול, שעלותו למשק כ–600 מיליון שקל בשנה. דו"ח אחר, של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מצא כי ההוצאה על השגחת כשרות לשנה עבור בית עסק נעה בין 7,700 שקל עבור הפעלת דוכן לממכר מזון — ועד 297 מיליון שקל למפעל גדול. עלויות גבוהות אלה משולמות כאגרה לרבנות ועבור שכרם של משגיחי הכשרות — ואינן כוללות הוצאות שנובעות מהצורך לקיים את דיני הכשרות. אלה מגולגלות בסופו של דבר לצרכנים. ואולם חרף העלויות הגבוהות, לפי ההערכות, המתווה החדש אינו בא לייעל את המערך מבחינה כלכלית, ולכן ככל הנראה השוק ימשיך לספוג את העלות הגבוהה.

מלבד העלויות הכבדות שכרוכות בהשגחת כשרות בישראל, בעיות רבות נוספות הוצגו בדו"ח מבקר המדינה ממאי 2017, שהתפרסם תחת הכותרת "הפיקוח על כשרות המזון בישראל". בין הליקויים הרבים והחמורים שמצא מבקר המדינה בתחום הכשרות, בדו"ח עלו טענות על תשלומים מופרזים הנדרשים מבתי העסק; דיווחי שכר כוזבים של המשגיחים — היוצרים מצב שבו בתי העסק משלמים עבור ההשגחה, אך היא מתבצעת באופן חלקי; דרישות משתנות מעיר לעיר בנוגע לתנאי הכשרות ולגביית התשלום; והעלמת העין של המועצות הדתיות מכל המחדלים. עוד נכתב בדו"ח כי כל המחדלים האלה גורמים לכך שעל הציבור "מוטל נטל כלכלי עודף המתבטא בהעלאה מיותרת של יוקר המחיה". באיגוד המסעדות מחזקים את דברי המבקר, וטענו לא פעם כי השליטה של הרבנות בתחום הכשרות מהווה "מונופול דורסני". דו"ח המבקר מ–2017 פסק כי לנוכח הממצאים החמורים בכל הנוגע לפעולות המועצות הדתיות בתחום הכשרות, "ראוי ונכון שהשר לשירותי דת יפעיל את סמכותו ויתערב ללא דיחוי לצורך הנהגתה של רפורמה מקיפה להסדרת מערך הכשרות במועצות הדתיות". דו"ח זה הוא הדו"ח השני של המבקר בנושא מערך הכשרות. הדו"ח הראשון התפרסם ב–2009 — והליקויים שצוינו בו לא תוקנו עד היום. גם תחקירים עיתונאיים ומחקרים עצמאיים רבים שפורסמו בנושא במרוצת השנים, הצביעו על כך שהכשלים במערכת הכשרות הממלכתית מעלים ספק בדבר איכות עבודתם של המשגיחים. לכל אלה הצטרפה במאי 2017 פסיקה של בג"ץ, שקבעה כי יש צורך להפריד בין משגיח למושגח. בג"ץ הטיל על המדינה להקים צוות היגוי שתפקידו לקיים מערך חדש שישגיח ויפקח על הכשרות. על פי הפסיקה, המערך החדש צריך להיות מוכן עד סוף יוני 2018, כך שלכל המאוחר יחל בעבדותו המלאה עד 1 בספטמבר 2018. פסיקה זו טילטלה את המערכת, והרבנות נאלצה להידרש לדו"ח מקיף שיטפל בכל כשלי מערך הכשרות. הגופים הממשלתיים החלו במציאת פתרונות — וכך נולד המתווה החדש שגיבשו משרד האוצר והרבנות הראשית, ואמור להציג פתרון לבעיות הרבות שעלו עד כה. ואכן, המתווה אמנם נועד לפרק את היחס בין המשגיח למושגח, ולייעל ולשפר את שוק הכשרות — אבל אין לו כל נגיעה לעלויות הגבוהות והוא אינו מטפל בהן. למרות חלוקת רישיונות השגחה ל–5–3 חברות פרטיות, תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה, טוען כי המתווה החדש אינו פותר את בעיות התחרותיות בתחום: "על פי המתווה החדש, תאגיד אחד יקבל את ההשגחה בכל אזור, כך שהוא יהווה מונופול אזורי. לא זו בלבד שמדובר כאן על היעדר תחרותיות, אלא שיש גם חשש שמהלך כזה יחזק את גופי הכשרות הפרטיים החרדיים — החזקים ממילא — ולא יאפשר כניסה של שחקנים חדשים לשוק". לטענתו, המתווה גם אינו פותר את בעיית חוסר האחידות בטיב ההשגחה בין עיר לעיר ואת העובדה שההשגחה מהווה עול נוסף על עסקים: "זהו מתווה בעייתי. הוא אמנם פותר את בעיית המשגיחים לכאורה בצורה של תאגידים בחמישה אזורים, אך כל תאגיד יהיה עדיין כפוף לרב המקומי. ומה עשינו בזה? כל רבנות תעניק את תעודת הכשרות שלה באופן לא אחיד, ומונופול התאגידים יבצע את השיבוץ של המשגיחים ויעסיק אותם. זו לא באמת פתיחה של התחרות". יו"ר איגוד המסעדנים, שי ברמן, מוסיף כי "כל מתווה שיסגור את השוק וישאיר את הרבנות בלעדית לכל מה שקשור בנושא הכשרות יהיה מס שפתיים לבג"ץ. כל רפורמה שתשאיר את הרבנות בלעדית בנושא הכשרות תקבע את המצב הנוכחי — שבו הרבנות עושה ככל העולה על רוחה. תעשיית המסעדות היא תעשייה שנמצאת בקשיים שרק גוברים והולכים — והרבנות היא אחד הרגולטורים שמקשים עלינו ומעמיסים עלינו דרישות לא סבירות במחירים שאנחנו לא יכולים לשלם". תנועת נאמני תורה ועבודה, ארגון רבני צהר וח"כ עזריה גיבשו מתווה מקביל, שאותו הגישה עזריה כהצעת חוק. המטרה המוצהרת של הצעת החוק היא לקדם פלורליזם בפן ההלכתי, שיאפשר לקבל כשרות לא רק דרך הרבנות הראשית. בין היתר, החוק מנסה להסדיר את מעמדם של הבד"צים ולהבטיח את התייעלות מערך הכשרות הממלכתי — באמצעות מינוי ממונה על הכשרות שיהיה אמון על מתן רישיונות לתאגידים פרטיים המעוניינים לתת תעודות הכשר. בהצעת החוק נכתב כי "הרבנות הראשית תהפוך מגוף נותן כשרות לגוף רגולטורי, כמקובל בענפים אחרים במשק. בכך, מונופול הכשרות, שמהווה נטל כלכלי על ציבור הצרכנים ועל בעלי העסקים, יוסר — והמדינה, באמצעות הרבנות, תבטיח את טיב הכשרות על ידי פיקוח על גופי הכשרות הפרטיים".
הצעת החוק של עזריה מבקשת כי תאגידי כשרות יוכלו לספק שירותים מחמירים מותאמים לכל אוכלוסייה שתחפוץ בשירותים אלה, על בסיס ההנחיות ההלכתיות המקובלות במדינת ישראל ובלי לפגוע בצביון היהודי של המדינה. בדרך זו, פותחת הצעת החוק את הפתח לכניסה רשמית של ארגונים נוספים, כמו צהר, לתחום. כבר לפני ארבעה חודשים הודיע ארגון צהר על כניסתו לתחום מתן כשרות למסעדות. תעודת הכשרות שמנפיק ארגון צהר היא חלופית לזו של הרבנות הראשית, ומתאפשרת במסגרת המגבלות שקבע בג"ץ, שלפיהן רק לרבנות הראשית מותר להשתמש במלים הנגזרות מהשורש כ.ש.ר בהקשר זה. ואולם בארגון צהר אומרים כי "הרבנות צריכה להיות הרגולטור שקובע כללים, ומאפשר לגופים אחרים להתחרות ביניהם על השירות". רבני צהר מבקשים להוריד את עלויות הכשרות לעסקים, כך שהעלויות החודשיות יהיו 700 שקל לדוכן; 1,050 שקל עבור מסעדה בשרית קטנה; 900 שקל למסעדה חלבית קטנה; 1,700 שקל למסעדה בשרית גדולה; 1,350 שקל למסעדה חלבית גדולה. לפי מחירון צהר, כשרות מהדרין תעלה 900 שקל לדוכן, ו–2,860–1,100 שקל למסעדה בשרית גדולה. היעד העסקי של צהר הוא להגיע ל–1,200 מסעדות — שהן 10% מהשוק — בתוך שלוש שנים. יעד נוסף של הארגון הוא שלפחות 50% מהמסעדות שעליהן ישגיחו הן כאלה שכיום פועלות ללא תעודת כשרות. פרנק סבור כי המתווה החדש של הרבנות והאוצר סוגר לחלוטין את האופציה לגופים כמו ארגון צהר: "מי שיזכו במכרז במתווה החדש יהיו בהכרח גופים גדולים, ולא ארגון כמו רבני צהר שרק התחילו לעבוד. התוכנית האלטרנטיבית של עזריה תגרום לרבנות להפסיד את הכוח שלה — וכמובן שהיא מעדיפה להמשיך להיות מונופול הלכתי. לכן הם ברבנות מנסים לטרפד את התוכנית". עזריה מוסיפה כי ״הגיע הזמן להפריט את מערך הכשרות. כל ניסיון של הרבנות לחזק את המונופול שלה פוגע ביוקר המחיה של אזרחי ישראל. הצעת החוק שלי מפרקת את המונופול של הרבנות על מערך הכשרות בישראל, ומקלה על בעלי העסקים להחזיק תעודה כזו. כיום עסקים מעוניינים בכשרות, אך אינם מוכנים להיכנע לסחטנות של הרבנות, וההצלחה של מערך הכשרות של צהר מוכיח זאת״.
ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "המתווה נמצא עדיין בדיונים בין משרדי הממשלה. עם זאת, נבהיר כי פסק הדין שבמסגרתו נדרשה המדינה לגבש מתווה לשוק הכשרות נוגע בסוגיית היחסים שבין משגיח למושגח. בהתאם לכך, פעילות הממשלה בנושא נועדה להתמקדות במערך יחסים זה, ובמתן פתרון למורכבות שעליה הצביע בית המשפט. עוד יובהר כי אין בפעילות בנושא כל כוונה לייצר חקיקה שתצמצם את התחולה של פסיקות אחרות של בג"ץ בתחום הכשרות". מהרבנות הראשית נמסר בתגובה: "צוות ההיגוי שהוקם כדי לבחון את מערך הכשרות קיים ישיבות רבות עם כלל הגורמים הרלוונטיים ועם משרד האוצר, למציאת המתווה המיטבי להעסקת משגיחי הכשרות והפרדת יחסי המשגיח־מושגח (עובד־מעביד) בין בית העסק לבין המשגיח. כל זאת מתוך ראייה אחראית כלפי הציבור צורך הכשרות וכדי לא לייקר את עלויות הכשרות — ובלי לפגוע באיכות הכשרות. בימים אלה עסוקים ברבנות בגיבוש השלבים הסופיים של המתווה, ושכיואשרו הם יפורסמו. צוות ההיגוי לא עסק בפתיחת תחרות בין גופי הכשרות, וגופי הכשרות הפרטיים (בד"צים) אינם גורמים רלוונטיים במתווה הכשרות המגובש. צוות ההיגוי עוסק במציאת הפתרון המיטבי של העסקת משגיחי הכשרות שלא באמצעות העסקה ישירה של המשגיח בבית העסק, בהתאם לפסיקת בית המשפט. בנוסף, בהתאם להמלצות נקבעו נוהלי כשרות אחידים שיחייבו את כל רבני הערים לפעול על פיהם".

לא צריך את הרבנות בשביל כשרות- היועמ"ש קבע כי בעלי מסעדות יוכלו להציג עצמם כמושגחים על ידי גופים פרטיים. ברבנות זועמים על ההחלטה. הגיע העת שנפסיק להאמין להפחדות של עסקנים דתיים. העם היהודי אכל כשר עוד לפני שקמו הרבנות הראשית ומשרד הדתות, והוא יוכל לעשות זאת היטב גם ללא המונופול שלהן (אריאל פינקלשטיין, יום חמישי, 07 במאי 2015)

אחד מהפרטים המעניינים שמסתתרים בהסכם הקואליציוני בין החרדים ובין הליכוד מתייחס ל"תיקון חוק הונאה בכשרות". הסיבה לסעיף זה היא כוונתו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין להמליץ על קבלת העתירה בדבר היתר לקבלת תעודת הכשר שלא מן הרבנות הראשית בצורה שתפרש מחדש את החוק בנושא. לשון חוק איסור הונאה בכשרות מורה כי "בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר", והחוק מגדיר במפורש כי מועצת הרבנות הראשית והרבנים המקומיים הם היחידים היכולים לתת תעודת כשרות או להסמיך מישהו לעשות זאת מלבד הרבנות הצבאית. למרות זאת, היועץ מבקש לקבוע שניתן לתת תעודת השגחה גם ללא הרבנות הראשית. לטענת היועץ, כוונת החוק היא לכך שרק מצג שווא של הצגת עסק ככשר בשעה שהוא איננו כזה, תיחשב לעבירה על החוק. בדיוק את הפרצה הזאת בחוק מבקשים החרדים לתקן.
דומה שקשה שלא להפריז בחשיבות העניין. אם החלטת היועץ אכן תתקבל מדובר למעשה בהפרטה של מערך הכשרות, כך שכל ארגון או כל אדם יוכלו לתת תעודת כשרות ללא כל רגולציה או פיקוח מצד הרבנות הראשית. המציאות הנוכחית היא שכל בעל עסק או מפעל מזון המעוניין לקבל תעודת כשרות מחויב לפנות לרב המקומי לשם כך. לכאורה, נראה שהחרדים צריכים להיות הראשונים לתמוך בהפרטה מעין זו כיוון שהם כלל לא נזקקים לכשרות של הרבנות הראשית. בפועל, דו"ח מבקר המדינה לשנת 2009 הראה כיצד גורמים חרדיים משתמשים ברבנות הראשית על מנת לחזק את גופי הכשרות הפרטיים שלהם.
זאת ועוד, נגד מספר רבני ערים המזוהים עם ש"ס הוגשו בשנתיים האחרונות כתבי אישום בטענה כי הם מנצלים את מעמדם בשביל לחזק את גוף הכשרות הפרטי "בד"ץ יוסף" המקושר לש"ס. למעשה, בעוד הרבנות מאפשרת לבד"צים חרדים לתת כשרות מבלי להזדקק לה, הדבר נחסם מפני גופים ליברלים יותר כדוגמת "צהר".
גם ברבנות הראשית ובמשרד לשירותי דת, לא התלהבו מכוונת היועץ. הרבנים הראשיים פנו ודרשו אליו ודרשו ממנו למנוע את המהלך שיביא ל"פגיעה אנושה בשומרי הכשרות". הרב הראשי דוד לאו, טען כי מדובר ב"הטעייה חמורה של הצרכנים" וסגן השר לשירותי דת, הרב אלי בן דהן, טען גם הוא, כי הדבר יביא ל"כאוס מוחלט במערך הכשרות ונזק בלתי הפיך לשומרי הכשרות בישראל". ממש אפוקליפסה עכשיו. אך האם יש ממש בטענות הללו?
מחקר שנערך במכון לאסטרטגיה ציונית על סוגיית הכשרות, בחן את האופן בו עובד מערך הכשרות בארצות הברית. מסתבר ששם, בלי שום חוק הונאה בכשרות ובלי רגולטור מרכזי, מערך הכשרות עובד באופן מצוין. פרופסור טימותי ליטון מבית הספר למשפטים מאוניברסיטת אלבני שבניו-יורק, פרסם בשנת 2013 ספר שלם על מערך הכשרות בארצות הברית ובו הוא מציג את המודל המצוין של רגולציה פרטית ופנימית בין גופי הכשרות עצמם, מודל שלא נבנה באף משרד ממשלתי אלא על ידי גופי הכשרות עצמם במטרה לייעל את השירות לאזרח. לעומת זאת, אצלנו בישראל, האינטרסים הפוליטיים שבוחשים במערך הכשרות יחד עם חוסר היעילות של הגופים הממשלתיים, מביאים בסופו של דבר להעלאה במחירי המזון המושתים על הציבור הרחב. אמנם לא כל מודל שמצליח בארצות הברית מתאים גם לארצנו הקטנה, וייתכן מאוד שבישראל עדיין נידרש לרגולטור בדמותו של הרבנות הראשית, או למודל של הפרטה חלקית באמצעות פתיחת אזורי הכשרות (בדומה למודל פתיחת אזורי הרישום לנישואין). עם זאת, הגיע הזמן שנפסיק להאמין להפחדות שמפזרים עסקנים דתיים בעלי אינטרס בדבר "כאוס מוחלט במערך הכשרות" אם רק ייפגע מעמדה המונופוליסטי של הרבנות הראשית. העם היהודי אכל כשר עוד לפני שקמו הרבנות הראשית והמשרד לשירותי דת, והוא יוכל לעשות זאת היטב גם ללא המונופול שלהן.

נספח ב': למי שייך הכותל הזה?!

יהודה – ילד בר מצווה
שמי יהודה ושבוע שעבר הייתה לי חגיגת בר מצווה בכותל. מה אני אגיד, זה היה ממש ממש מרגש. זה התחיל בתהלוכה עם נגנים – אחד עם תוף ושניים עם שופרות. הם גם שמו מעליי חופה כזאת כמו בחתונה. ואז הגענו לכותל, התפללתי והנחתי תפילין בפעם הראשונה בחיי.  רק שהיה משהו שקצת הפריע לי בכותל: שכל המשפחה שלי לא יכלה להיות ביחד. אתם יודעים, זה כמו אולם שמחות גדול כזה של כל עם ישראל. אבל באולם שמחות אתה יכול לשים מוזיקה, אתה יכול שנשים וגברים יהיו ביחד. ופה לא – קודם כל, הכל שקט. ואמא שלי והדודות ואחותי הגדולה לא יכלו להשתתף. "את רוצה להתפלל, לכי לעזרת נשים", שנמצאת שם בצד. ואמא שלי לא זכתה לראות אותי מניח תפילין בכותל ולא סידרה לי את התסרוקת לפני שצילמו אותי. אז כילד בר-מצווה אחד, למי שעשה או יעשה בר מצווה – אולי נתקן את הכותל קצת, ונהפוך אותו ליותר נוח לבר-מצוות? מה אתם אומרים?

מרים – חברה בנשות הכותל
שמי מרים. אני לא יודעת אם אתם יודעים אבל במגילת העצמאות של מדינת ישראל כתוב שמדינת ישראל תבטיח חופש דת, לשון, חינוך ותרבות. אתם יודעים מה זה אומר? שאם אני רוצה לקיים את האמונה שלי ואת התפיסה הדתית שלי – המדינה צריכה לסייע לי בכך. אני פמיניסטית, כן. אני מאמינה שאשה יכולה וצריכה לקיים מצוות כמו גבר. לכן אני מניחה תפילין ושמה טלית כאשר אני מתפללת. לכן גם אני קוראת בתורה במועדים המיועדים לכך בבית הכנסת. לכן ביקשתי ונשים כמוני מבקשות כבר שלושים שנה להתפלל תפילה יהודית בכותל פעם בחודש בכל תחילתו של חודש חדש, ושיאפשרו לנו לבוא עם טלית ולקרוא בתורה. אבל כבר שלושים שנה מתנפלים עלינו, יורקים עלינו, זורקים עלינו דברים והמשטרה אפילו מפעילה נגדנו כוח.
ואני שואלת אתכם – בשביל מה הכותל קיים אם לא בשביל שאוכל להתחבר אל אלוהים איך שאני מאמינה שהיא הדרך הנכונה. זו זכותי. אני אפילו לא מבקשת להיות במרכז העניינים. פשוט שלא יפריעו לי. שיתנו לי פינה בכותל שאוכל לקיים את הטקסים היהודיים שלי כמו שאני מאמינה. של מי הכותל הזה? הוא לא גם שלי כחלק מהעם היהודי?!

ג'ורג' – נוצרי אוונגליסטי
שמי ג'ורג' ואני בא מארצות הברית. אני נוצרי אדוק ומאוד אוהב את מדינת ישראל. אני גם מאוד אוהב לטייל בעיר העתיקה וגם מאוד אוהב את הכותל. אתם יודעים שבספר של הנוצרים, הברית החדשה, מוזכר בית המקדש? ישו מגיע לשם ודורש לעשות רפורמה שלא יהיו רוכלים ומסחר במקום הקדוש. אני מסכים! אני לא מתכחש לזה שהכותל הוא מקום קדוש לכם, היהודים. אני שמח שאחרי אלפיים שנה יש לכם מדינה ואתם יכולים להגיע לכותל. רק קצת מפריע לי שאתם לא חושבים שאולי המקום הזה קדוש וחשוב לעוד עמים מלבדכם. בכל זאת, ירושלים היא עיר בינלאומית והיא לא רק שלכם, אלא של כל הדתות. לכן הייתי שמח לקבל יחס אחר כשאני מגיע לכותל. לא להגיע לבית כנסת שכל הזמן מתפללים בו. אלא למקום יותר פתוח, שבו אפשר לחוות חוויות רוחניות גם אם אתה לא יהודי. אתם שומרים על הכותל לעצמכם ולא כל כך אכפת לכם מתיירים. וזה קצת חבל, לא?

יחיאל שלמה – העדה החרדית בירושלים
שמי יחיאל שלמה ואני שייך לעדה החרדית בירושלים. אני מאוד רוצה לתקן תפיסה מוטעית של כל מיני אנשים שבאים לכותל:
הכותל הוא קודם כל מקום תפילה. זה מקום קדוש שקרוב לאיפה שהיה פעם בית המקדש. לכן אני לא מוכן לקבל דברים אחרים שנעשים בכותל. זה בסדר להניח תפילין ולעלות לתורה בזמן בר מצווה אבל בואו נעשה את זה כמו שצריך, בצורה צנועה. הכותל הוא לא אולם אירועים. כמו כל בית כנסת אורתודוקסי– צריכה להיות הפרדה ברורה בין נשים לגברים. גברים לחוד ונשים בעזרת נשים. אני מאוד לא מסכים עם דרכן של נשות הכותל ומבחינתי הן עוברות על ההלכה ופוגעות בה. לכן אני אתנגד לכך בכל כוחי. וכך יעשו גם חבריי. אסור לאישה לקרוא בתורה, להניח תפילין ולשים טלית. ואם בכל זאת זה מה שהן רוצות – אז למה דווקא בכותל?! שיעשו את זה בבית שלהן. אל תשכחו שהכותל הוא קודם כל מקום תפילה. וכל שאר התפקידים שלו – צריכים להתקיים אך ורק אם הם לא מפריעים לתפילה. תודה על ההקשבה שלכם!

יצחק – צנחן בעברו
שמי יצחק. החברים שלי בצנחנים קוראים לי צחיק. חלקם כבר לא איתנו היום ואני עולה כל שנה לבקר אותם בבית הקברות בהר הרצל. הם קבורים שם עוד ממלחמת ששת הימים, שבה לחמנו יחד, כתף אל כתף, ושיחררנו את ירושלים. לפעמים אני גם קופץ לכותל ונזכר ברגעים שעמדתי שם עם חבריי הלוחמים, דתיים וחילוניים, כולנו הזלנו דמעות כי זכינו לשחרר את ירושלים ולהחזיר לעם היהודי את מקום התפילה והגעגוע השלו, הכותל. אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלכם, אתם עושים עבודה חשובה בלימוד על ירושלים. ירושלים, שאני וחברי שחררנו למען עם ישראל. אז לא עלה בדעתנו שהכותל הוא בהכרח מקום דתי או חילוני, מקום של תפילה או של בר מצווה. בשבילנו הוא היה סמל לתחיה שלנו בארצנו, סמל לשיבה שלנו לארצנו, מקום ששייך לכל היהודים ומאחד את כולם. עם השנים הפך הכותל להיות מוקד לסכסוך וחילוקי דיעות. ואני שואל את עצמי:
האם בשביל זה נלחמתי וסיכנתי את חיי?! אני באמת לא יודע.

מייקל ברנסטין – יהודי אמריקאי
שמי מייקל ברנסטין, אני יהודי וגר בדאלאס טקסס. יש לי משפחה בארץ, אחותי והבנות והבנים שלה והנכדים שלה. אני מאוד מתגעגע אליהם. מידי כמה שנים אני מגיע לבקר אותם בארץ. אחותי מימי גרה בירושלים. מאוד חשוב לי הקשר לארץ ישראל והכותל הוא אחד המקומות שהכי קשורים אצלי לישראל. כשאני בא אני שם פתק בכותל. תמיד. ואני מבקש כל מיני בקשות. לא הכל מתמלא כמו שביקשתי אבל לא נורא. בשבילי, הכותל זה ישראל. לא מקום דתי ולא מקום חילוני. אלא שניהם. והאמת שלאחרונה אני לא ממש מרגיש שייך למקום. יש שם הרבה מריבות. אתם מבינים – אני יהודי שמאמין בפתיחות ובקבלה של מי ששונה ממני. ואיכשהו, כשאני מגיע לכותל אני לא מרגיש שום פתיחות וקבלה. כאילו אתה צריך להיות משהו מסוים: ישראלי, ודתי בשביל להיות מקובל. בפעם הבאה שאבקר בכותל אני מבטיח לשים פתק ובו בקשה מאלוהים ליותר פתיחות וקבלה של מי ששונה במדינת ישראל.
אמן.