רציונל: החגים היהודיים במדינת ישראל שונים בהרבה מובנים מהחגים בחו"ל. בשיעור הנוכחי נעשה היכרות עם ההשפעה של הציונות ומדינת ישראל על החגים היהודיים. כמו כן – נעשה היכרות עם חג יהודי ישראלי חדש – יום העצמאות.
מטרה:
מפגש עם ההשפעה של התנועה הציונית ומדינת ישראל על אורח החיים היהודי של החגים.
עזרים:
ט"ו בשבט – גלגולו של חג (נספח א')
שבועות (נספח ב')
מהלך השיעור:
חלק א': אורח החיים היהודי מאז הציונות
חלק ב': גוון ציוני-ארצישראלי בחגים ישנים
חלק ג': יום העצמאות – בין ישראליות ליהדות
________________________________________________________________________________________
השיעור
פתיחה- למה, מה ואיך
20 דק' חלק א: אורח החיים היהודי מאז הציונות
במה שונה אורח החיים היהודי בישראל לעומת מקומות אחרים בעולם? האם השוני הזה משמעותי? האם ניתן לאמץ באופן הדדי מרכיבים של אורח חיים יהודי ולהעבירן מגיאוגרפיה אחת לאחרת? בתוך תקופה של שלושים שנה נתוספו בלוח-השנה היהודי כמה חגים וימי זיכרון חדשים לגמרי אשר לא שיערום אבותינו. כל יחידת הזמן הנמשכת בין פסח לשבועות נתעצבה על ידי התוספות זו מחדש: יום-הזכרון לשואה ולגבורה, יום-הזכרון לחללי צה"ל, חג העצמאות ויום שחרור ירושלים. על חידושים גמורים אלה יש להוסיף החיאה והבלטה של ציוני זמן שדיוקנם במסורת היה רופס מאוד וזנוח, כגון ט"ו בשבט, ל"ג בעומר וט"ו באב. שיבת ציון החדשה יצקה בחגים הללו תוכן חדש, ניערה והבליטה אותם לפחות בשביל חלק גדול בעם שחיפש ביטוי יותר מלא להזדהות היהודית הלאומית.(ספר מחזור הזמנים / אליעזר שביד, עמ' 26 – 27)
שאלות
1. שביד נותן בקטע הנ"ל שני סוגים של מועדים שנתחדשו לאחר הקמתה של מדינת ישראל. מהם?
2. בחרו מועד אחד מהמועדים הללו ונסו לחשוב כיצד הוא משפיע על אורח החיים היהודי? נסו לחשוב על המרכיבים הישראלים של המועד.
3. אילו הבדלים קיימים לדעתכם בין ארץ ישראל לארצות הברית בעקבות קיומו של המועד בא"י?
חלק ב: גוון ציוני-ארצישראלי בחגים ישנים
לפניכם שני חגים שחוו התפתחות ושינוי מאז תחילת הציונות ועד ימינו- ט"ו בשבט ושבועות.
1. ט"ו בשבט
בתקופת חז"ל החל כמועד מכריע לגבי תרומות ומעשרות. לפני ט"ו בשבט זו שנת מעשר אחת, אחרי ט"ו בשבט – שנה חדשה להפרשת מעשר (ראו נספח א' טקסט א' מהמשנה). במאה ה- 16 – 17 בצפת ומאוחר יותר באירופה – הפך החג למשל רוחני לקשר בין אלוהים והעולם – זה זכה לדמותו של סדר ט"ו בשבט של המקובלים שנוצר בהשפעת קבלת האר"י ותלמידו חיים ויטל בצפת (נספח א – טקסט ב').
במקביל הפך החג בגולה לחג געגועים לארץ ישראל. אז אכלו פירות יבשים ונזכרו בפירות של ארץ ישראל (נספח א' טקסט ג'). עם הגעת היהודים לארץ ישראל במאה ה- 19 וה-20 הפך החג, בעקבות יוזמה של המורה זאב יעבץ (נספח א טקסט ד') לחג העוסק בנטיעות ובחיבור לארץ.
****לאחר לימוד המהלך של החג והטקסטים העוסקים בזהויות השונות שלו – ניתן לשאול איך אנחנו חוגגים את החג היום בארץ ובחו"ל? מה משמעותי בחג היום? האם ההבדל בין החגיגה שלו בארץ ובחו"ל – הוא מהותי לחג וקשור לארץ ישראל – או שניתן לוותר אליו?
2. שבועות
חג שבועות עבר עם השנים מהפך מחג חקלאי של הודיה על תבואת השדה, לחג שממוקד בבית המקדש, לחג העוסק במתן תורה ומשם שוב לחג חקלאי בעקבות הציונות.
בשנת 1924 ביקשו שלושה יישובים שזה אך נוסדו במזרח עמק יזרעאל (עין חרוד, כפר יחזקאל וגבע) לחגוג במשותף את 'חג הביכורים' ולהפכו לחג הטבע וההצלחה החקלאית. משנה לשנה הפך הטקס לאירוע המוני של העמק כולו ואף מעבר לכך, והשרה מרוחו על חגיגות ביכורים דומות ברחבי ההתיישבות העובדת במוסדות החינוך. סמלי החג היו תהלוכה חגיגית שבה נישאה תוצרת חקלאית למיניה, תוך כדי שירה וריקודים שחוברו במיוחד לאירוע, עד מקום ההתכנסות שבו נישאים דברים מעניינו של היום. חילונו הנועז של החג בא לידי ביטוי באנלוגיה שנוצרה בין הבאת הביכורים לבית המקדש לבין הבאתם אל "הקרן הקיימת לישראל" שעסקה ב"גאולת הקרקע" ובהבטחת בסיסו הטריטוריאלי של המפעל הציוני.
מקורות א'- ג' בנספח ב – מתארים את החג בתקופת המקרא כחג חקלאי הממוקד במקדש. בתקופת חז"ל הביכורים מקבלים מקום מרכזי על חשבון החגיגה החקלאית המקומית (נספח ב, טקסט ד). בתקופת האמוראים – מתחילים להתייחס אל החג באופן רשמי כחג מתן תורה (קודם לכן זה הוזכר אצל כת האיסיים ובספר היובלים). עם צמיחת הציונות – הופך החג שוב לחג חקלאי כאשר הפדיון של הביכורים (טקסט ה') הוא הכסף שמרוויחים ממכירת הביכורים – מועבר לקרן הקיימת לישראל במקום לבית המקדש שאינו קיים ואינו רלוונטי.
שאלות לסיכום חלק זה-
• מה למדנו על היווצרותו של אורח חיים יהודי ישראלי חדש בארץ ישראל?
• מה יש במה שלמדנו כדי להאיר אור על הגמישות של אורח החיים היהודי והתאמתו למקום שבו הוא מתרחש?
• האם ניתן לקחת חלק מהרעיונות שצמחו בישראל וליישם במקומות אחרים?
• האם אנחנו מכירים דוגמאות לאורח חיים יהודי בארה"ב – שאומץ בארץ?
חלק ג: יום העצמאות – בין ישראליות ליהדות
יום העצמאות נחגג אחרת ומעביר מסרים שונים בציבורים שונים בחברה הישראלית. עבור ציבור דתי-לאומי, למשל, מדובר ביום חג בעל משמעות דתית. אפילו נוסחה תפילה לשלום המדינה, אותה אומרים בערב יום העצמאות ובשבתות ובחגים לאחר הקריאה בתורה:
אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ. הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ, וּפְרֹשׁ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם, וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ. וְאֶת אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל פְּקָד-נָא בְּכָל אַרְצוֹת פְּזוּרֵיהֶם, וְתוֹלִיכֵם מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְצִיּוֹן עִירֶךָ וְלִירוּשָׁלַיִם מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ: "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ" (דברים ל,ד-ה).
וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי תּוֹרָתֶךָ. וּשְׁלַח לָנוּ מְהֵרָה בֶּן דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ, לִפְדּות מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתֶךָ. הוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל אַרְצֶךָ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ: "ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ, וּמַלְכוּתו בַּכּל מָשָׁלָה". אָמֵן סֶלָה.
ציבורים אחרים במדינה מדגישים צדדים שונים של החג. בפעילות הבאה נעמוד על המשמעויות השונות שניתנו ליום העצמאות במדינת ישראל.
עבודה בחברותות המבוססת על תמונות המייצגות את פניו השונים של יום העצמאות דרך טקסים שונים המתקיימים ביום זה (למשל חידון התנך, זיקוקים, פטישי אוויר, מטס צבאי, מנגל וכו').
• שימו לב למסרים המגולמים בכל טקס או אירוע הקשור לעצמאות ישראל.
• בחרו תמונה או טקס או מנהג המדברים אליכם/מעבירים מסר שאתם מזדהים איתו/מתנגדים אליו.
• איזה מציאות ישראלית מנסה הטקס לטפח/לחזק, איזו אמירה ערכית יש מאחורי הטקס או המנהג?
• נסו להמציא טקס חדש – שהולם את איך שאתם רואים ומבינים את יום העצמאות ואת התפקיד הערכי שלו / האג'נדה הערכית שהוא צריך לקדם. בתוך כל טקס שתחשבו – נסו שיגלם ערכים מסוימים שחשובים לכם (אפשר ללכת יותר לכיוון של עמיות יהודית, למשל, שפחות מבוטאת במנהגים ובטקסים הנוכחיים).
• הציגו את הטקס החדש בפני שאר המשתתפים.
הערה למורה:
יש לשים לב שבכל תמונה מגולם ערך או מסר הקשור לעצמאות המדינה:
יום שכולו תורה – שם במרכז העצמאות את לימוד התורה.
דגל ישראל – לאומיות.
זיקוקים – שמחה נורמלית, כמו באירועים של עמים אחרים.
מטס – ביטחון מעל הכל. גאווה בהישגים בטחונים.
חידון תנ"ך עולמי – מסר תרבותי. ידע מעלה הכל. מדינה שמחוברת לעבר שלה.
מנגל – נורמליות קודמת לכל.
פרס ישראל – הישגיות, מצוינות.
מסיבת יום עצמאות – עכשוויות, בידור, כיף.
טקס המשואות – מסרים שונים: שיתוף הציבור; מדינה שבנויה מאזרחיה; תרומה לחברה.
תפילות – מדינת ישראל כחלק מתהליך דתי של גאולה.
האדמור מסדיגורה – חיבור לעבר, חיבור למחויבות כלפי המדינה.
פטישים בלילה – תרבות מורכבת ומעניינת. עכשוויות. ישן מול חדש.
_________________________________________________________________________________________
נספחים
נספח א': ט"ו בשבט – גלגולו של חג
א.
ארבעה ראשי שנים הם:
באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים.
באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה.
רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים, באחד בתשרי.
באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות.
באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי.
בית הלל אומרים, בחמשה עשר בו.
משנה, ראש השנה, פרק א' משנה א
ב.
כי כמו שהיום ראש השנה לפירות האילן לעניין המעשרות, שמחשבים אותם שנה מט"ו בשבט, דהואיל וירדו רוב גשמי שנה, ועלה השרף באילנות, ונמצאו פירות חונטים מעתה – כן דוגמתו למעלה: ראש השנה לפירות העולם העליון, להשפיע את שפעו הקדוש לפירותיו – הם הם העולמות אשר מהן ישתלשל וירד פה למטה באילנות ועל משטרם.
ספר חמדת ימים, מאה 17 – 18, חלק ב
ג.
חרוב שניטל לברכה בחמישה עשר בשבט, זהו אצל הבטלונים המשובח בפירות הארץ, שאין כיוצא בו. כיון שרואים אותו – זכר ארץ-ישראל לפניהם בא, מסתכלים ומסתכלים בו ונאנחים, עיניהם ליה ואומרים: הוי, ותוליכנו, אבינו אב הרחמן, קוממיות – קוממיות בכל דקדוקיה וכוונותיה, לארצנו – שהחרובין מאכל עזים שם… ומעשה באדם מישראל, שהביא פעם אחת למקומנו תמר, ויהי לפלא, והיו כל בני העיר, למקטנם ועד גדולם, רצים לראותו. נטלו את החומש והראו בו באצבע, שהתמר, תמר זה, כתוב בתורה! אטו מילתא זוטרתא היא, זה התמר הוא מארץ-ישראל!… הביטו בו – וארץ-ישראל נצנצה במחזה לנגד פניהם: הנה עוברים את הירדן! הנה מערת המכפלה! הנה קבר רחל אמנו! הנה כותל-מערבי! הנה טובלים ושולקים ביצים בחמי-טבריא! הנה עולים על הר הזיתים, אוכלים חרובים ותמרים עד בלי די, ונותנים לתוך הכלים מלוא חפנים מעפר הארץ!… או, אוי, היו נאנחים, ועיניהם מקור דמעה. אותה שעה – כך מספר בנימין – היו כל הבטלונים רואים את עצמם כאילו הם בארץ-ישראל, ומרבים לספר בביאת הגואל.
מסעות בנימין השלישי, מנדלי מוכר ספרים, פרק א'
ד.
למען חבב את הנטעים (…) יש לבית הספר לעשות יום-טוב את היום אשר נועד מימי קדם בישראל לראש השנה לאילנות. לערוך בו במערכת ברוב חן והדר את העצים, הנטעים, השושנים והפרחים, ככל אשר יעשו בארצות אירופא בראשון לחודש מאי.
זאב יעבץ, סופר, היסטוריון ומנהל בית ספר בראשון לציון, שנת 1891, הארץ.
ה.
כל עניין הנטיעה בט"ו בשבט – מופרך מעיקרו: אין זה תאריך מתאים לנטיעה כלל ועיקר. עצי יער ועצי שלכת – צריכים להיות נטועים זמן רב לפני כן; הראשונים – כדי שייטיבו לנצל את גשמי החורף, האחרונים – משום שבמועד זה הם כבר צריכים להיות מוכנים להשריש וללבלב. גם עצים המועתקים בפחים או גושים, כגון עצי הדר – עדיין לא הגיע מועדם להינטע.
עזריה אלון, ממיסדי החברה להגנת הטבע, עורך ראשי של אנציקלופדיית החי והצומח בארץ ישראל.
נספח ב': שבועות
א.
שמות כג'
טז וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת-מַעֲשֶׂיךָ מִן-הַשָּׂדֶה.
ב.
שמות, לד'
כב. וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה.
ג.
ויקרא כג'
טו וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה טז עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'.
• מתי נחוג חג שבועות על פי המקרא?
• באיזה שם מוזכר החג?
• מה מביאים בחג למקדש?
• מהם ביכורים? האם יש יותר מתשובה אחת?
ד.
ואלו מביאין וקורין, מהעצרת ועד החג משבעת המינין, מפירות שבהרים, מתמרים שבעמקים, ומזיתי שמן שהן מעבר לירדן; רבי יוסי הגלילי אומר, אין מביאין ביכורים מעבר לירדן, שאינה ארץ זבת חלב ודבש.
(משנה, מסכת ביכורים, פרק א' משנה י)
• איך שונה הבאת הביכורים כאן (בתקופת בית שני) להבאת ביכורים במקרא?
המשנה מתארת תפיסה אחרת של ביכורים מזו שמתוארת במקרא – הבאת ביכורים אינה שייכת רק לחג עצרת (שבועות) אלא – עצרת הוא המועד הראשון להבאת הביכורים וניתן להביאם – עד החג, כלומר: עד סוכות.
ה.
פדיון הביכורים – קודש לקרן הקיימת. הנה כי כן, למען העם והמולדת המתחדשים בארצם העתיקה. […] הנה, זוהי מהפכה אמִתית, כך פרצנו פרץ ונחוג את החג בצורה שונה שחגגו אבותינו בגולה; עתה חזרנו אל השדה. בגולה היה זה חג של בית, מלא תוכן רוחני, עם זמירות ותפילות וסמלי חג לשרידי הפאר הפיזי שהיה בעבר. וכשם שעבודת האדמה כיום הזה, שאנו קודחים בארות ונוקבים בסלע, עד להגיענו למי התהום הזכים, כך מצווים אנחנו לחתור ולחדור אל מקור חגינו ולהעלותם מתהומות חיי העם היהודי בעבר את "מי התהום" – הזכים ביותר של תרבותנו העתיקה כדי לשוב ולהזרימם בצינורות ההשפעה שנסתתמו במשך השנים של תקופת הגולה.
(יצחק מיכאלי, עין חרוד, שבועות תרפ"ו 1926)
• מה ההבדל בין החג שנחגג בגולה, על פי הטקסט, לבין זה שנחגג בארץ?
נספח ג' – מנהגים שונים ביום העצמאות בישראל
האדמו"ר החרדי שטאטא את הרחובות לכבוד המדינה
שנים שהרב החרדי קם ביום העצמאות ב-3 לפנות בוקר, לוקח מטאטא ומטאטא את הרחובות, לוקח דגל ישראל ומקבע אותו על הגג. סיפורו של האדמו"ר מסדיגורא שאמר הלל ביום העצמאות. מי שהיה מגיע לבית הכנסת הגדול בתל אביב בשנותיה הראשונות של המדינה ביום חג העצמאות, היה מתקשה להתעלם מהתופעה שהייתה נגלת לנגד עינייו. בין שלל המתפללים והחוגגים, בלט במיוחד, גבר חרדי אשר אמר הלל בציבור, השתלב במעגל החוגגים ורקד בהתלהבות יתרה, כזו אשר שמחתם של האחרים החווירה לעומת פרץ שמחתו המיוחד. אותו אדם, היה האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורא וכל מי ששמע או שומע את סיפורו מבין מהו פשר השמחה יוצאת הדופן אשר אפפה אותו ואת הסובבים אותו בחגיגות יום העצמאות.
מאחורי פרץ השמחה של הרבי, עומד סיפור מרגש מימיו בוינה לפני עלייתו ארצה. רבי אברהם יעקב וקהילתו התגוררו בוינה בעת הסיפוח הגרמני שלפני פרוץ מלחמת העולם השניה. עם כנסת הנאצים לעיר, החלו תושבי העיר היהודים לחוש את יחסם המשפיל של הכובשים החדשים בדומה לשאר המדינות אליהם פלשו הגרמנים. אחד ממוקדי ההשפלה של הנאצים, היה ביזויו של רב הקהילה המקומי, הלא הוא רבי אברהם יעקב מסדיגורא. הנאצים היו מצווים על רבי אברהם לטאטא את הרחובות תוך שהם לועגים לו ומשפילים אותו. אולם מעשים אלו לא הצליחו לשבור את רוחו של הרב וכאשר היה מטאטא לקול צחוקים של העוברים ושבים היה אומר:"ריבונו של עולם, אני מקבל על עצמי, שאם אזכה להינצל ולעלות לארץ-ישראל, אטאטא בשמחה את רחובותיה". וכאשר אף הוכרח לתלות את הדגל הנאצי נשבע "ריבונו של עולם, אני אזכה עוד להניף דגל ישראל במקום גבוה בארץ ישראל".
אותה האמונה של ההגעה לארץ המובטחת, המשיכה לחזק את הרב גם כאשר גברו ההתעללויות מצד הכובש הגרמני. ואכן, כנבואה שהתגשמה, הרבי הצליח לעלות ארצה בשנת 1939, וכפי שהבטיח לעצמו בעת שחווה השפלות קשות בידי הנאצים קיים את נדריו. במשך שנים רבות היה קם ביום העצמאות בשעה שלוש לפנות בוקר, לוקח מטאטא גדול ומטאטא את הרחובות שליד ביתו, לוקח דגל ישראל ומקבע אותו על הגג בשמחה והתלהבות. כך המשיך עד אשר הוא סיים את מנהגו בנסיבות שאינן ברורות.
לרבי לא היו צאצאים וגם אנשי החסידות לא היו מעורבים במעשה הטאטוא ביום העצמאות, וכך במשך שנים רבות נמצא מעשהו בספרים בלבד, כסיפור מופת לזיכרון ולמורשת, אולם בשנה האחרונה נמצא מי שימשיך את מורשתו של הרבי מסדיגורא באופן מעשי. אנשי בית מדרש אלול שבירושלים, נחשפו לסיפורו וראו בו מקור השראה. "התגובה האצילית שלו לרוע שמסביב, עם אמונה בערכי הטוב ובצדק שיש להישבע בליבנו לשמור עליהם מכל משמר וגם מימד אהבת הארץ לנקותה ולייפותה, מתרכזים כולם ביום העצמאות" מסבירה שלומית רביציקי טור-פז מנהלת אלול "זהו יום שבו נהוג לצאת לטבע ולבטא את הקשר לארץ ולכן אין ראוי מלהמשיך את מסורתו של הרב ביום העצמאות".
הפרויקט שנולד בהשראת מסורותו של הרבי תחת השם "מטאטאים- לכבד את הארץ" במהלכו כל משפחה או קבוצה של אנשים תקדיש זמן מסוים ביום העצמאות לניקיון משותף של הרחוב ליד הבית, או הסביבה בה מבלים ומטיילים אפילו אם מדובר רק בטקס ניקיון קצר וסמלי. רביצקי מסבירה כי "מעשה הטאטוא במרחב הציבורי מייצר קשר פשוט שכולם מרגישים.לא רק ציונים, לא רק ירוקים ושוחרי איכות הסביבה. אדרבה, זה יכול ליצור חיבור של שותפות ערכית והבנה בין כל הצבורים בישראל: חרדים, דתיים וחילוניים, ציונים ופוסט ציונים, מימין ומשמאל, ותיקים ועולים חדשים, יהודים וערבים. כולם יכולים להתאחד בקלות סביב הרצון 'לעבדה ולשמרה'. כולם היו רוצים לראות את הארץ נקייה." כעת בעזרת היוזמה של 'אלול', מאות אנשים ברחבי הארץ מגשימים ומחדשים ביום העצמאות הקרוב את מעשהו של הרבי מסדיגורא, מעשה פשוט ובסיסי המבטא אחריות, אכפתיות וקשר אל המרחב הציבורי.
פטישים בלילה
פטישים בלילה, שנתו השישית של האירוע המסורתי של מגדל דוד והישיבה החילונית בירושלים, יתקיים בערב יום העצמאות, ביחד נחגוג שבעים שנות מהפכה ישראלית, נחלום על מהפכות שעוד יבואו וגם נצלול למהפכות שלא צלחו. כמו בכל שנה תפגשו במצודה אומנים, הרכבים, מיצגים, הופעות, פעילויות ורחבות ריקודים שרק מחכים להעיף אתכם באוויר.
על הבמה המרכזית:
אהוד בנאי בהופעה מלאה ומיוחדת לליל העצמאות
הזמרת הירושלמית מיכל לוטן
DJ נטע זאבי תרקיד אל תוך הלילה
בין החללים המיוחדים של המוזיאון יתקיימו שלל אירועים ומפגשים:
מסיבות צ'ולנט
ערב Fuckup Nights מיוחד על מהפכות שכשלו
שיחה בין ג'קי לוי לאסף ענברי על המהפכה הציונית
הרקדה המונית של ריקודים ישראלים מכל הזמנים ועוד
הערב שכולו חגיגה של תוכן, הופעות ומסיבה לילית, מתקיים בשיתוף פעולה עם מגוון ארגונים חברתיים שמובילים מהפכות שונות בירושלים, יחד עם ארגונים אלו, יצרנו תכנים ייחודיים כדי לחגוג את שבעים שנות המהפכה הישראלית.