מה בעצם יש בפרשה? מה יש בכולן שיש להם היכולת להיות רלוונטיות לחיים שלנו אחרי 2000 שנה? יש שם סיפורים שמספרים לנו על מי היינו, שמסבירים לנו מי אנחנו היום ושיש להם הכח להכווין אותנו למי שאנו רוצים להיות בעתיד.. ואיך הסיפור של פרשת בהעלותינו רלוונטי להיום? בכל כך הרבה מישורים:
– השם של הפרשה מגיע מהפסוק 'וַיְדַבֵּר ה' אֶל–מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל–אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת–הַנֵּרֹת, אֶל–מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרות'. על פניו זו הנחייה לפעילות הכהן במשכן אבל כשבוחנים לעומק, ההנחייה עוסקת באחריות להרבות את האור, במאמץ "להעלות" את האור, בחשיבות של המשכיות אור במקום כה חשוב עבורנו. פסוק כל כך חשוב שהוליד אינספור הגיגי מחשבה ופילוסופיה שכולנו יכולים להתחבר אליהם כמו זה של הרב קוק: 'צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין יש שאין לו נר. וצריך שכל איש ידע ויבין, שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו.
– חגיגות פסח ראשון ופסח שני ...דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַה'. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. על פניו שוב: הנחיות, הוראות וחוקים. אבל מה שמסתתר מתחת הוא אמירה חברתית מכוננת ולא פחות ממהפכנית! סיפור פסח שני הינו סיפור ייחודי שבו קבוצה מתוך העם מוחה על הדרתה וזוכה להיענות מצד הקב"ה ובכך מחוללת שינוי לדורות. מסר שני מהדהד את האופן בו ניתן להכיל אוכלוסיות מודרות וחזק קבלה חברתית כוללת ומרמז על האמונה התמידית בתיקון. לא הצלחת/יכולת בפעם הקודמת? יש לך הזדמנות נוספת..
– לאחר שהעם מתלונן ומתאונן על "תנאי" המסע הקשים, פונה משה אל אלוהים ומשתף אותו בקושי שלו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ, וְלָמָּה לֹא-מָצָתִי חֵן, בְּעֵינֶיךָ: לָשׂוּם, אֶת-מַשָּׂא כָּל-הָעָם הַזֶּה–עָלָי. לֹא-אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי, לָשֵׂאת אֶת-כָּל-הָעָם הַזֶּה: כִּי כָבֵד, מִמֶּנִּי. זה גדול עלי, הוא אומר. זה חתיכת עול להחזיק את כל הדבר הזה יחד מבלי שיתפרק, להכיל את הקושי האדיר של בני ישראל. זה מקסים! א. כי זה הכי אנושי בעולם! מי מאיתנו לא הרגיש לפחות פעם בחייו שהוא מתמודד לבד ועוד רגע קורס? איזה מרגש ומנחם זה לדעת שגדול מנהיגי העם היהודי היה גם כזה? ומה זה אומר עלינו ועל יכולות ההתמודדות וההובלה שלנו? ועניין נוסף הוא הפתרון המוצע- אֶסְפָה-לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, כִּי-הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו… וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם, וְלֹא-תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ. תראו, סך הכל זה אלוהים.. הוא יכל לתת לבני ישראל את המן מיד ולסגור את הסיפור, הוא יכל להופיע שוב בפניהם ולעורר את יראתם. אבל הוא בוחר לייעץ ולא לפתור: הוא מציע למשה להקים מועצת חכמים מזקני השבטים שתהיה עזר כנגדו. הוא לא אוסף אותם בעצמו עבור משה, הוא לא מחלק אחראויות.. להפך, הוא מבזר אותם. הרעיון הבסיסי ממשיך מכאן והלאה. לא עוד מנהיג בודד, אלא תמיד קבוצת שווים שמנהלת את ענייני המשפחה, השבט והעם כולו ואף היו ממשיכי המסורת הדתית אחרי מות יהושע "משה קיבל תורה מסיני, ומסרהּ ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוּהָ לאנשי כנסת גדולה". רעיון מהפכני בעולם מונוקרטי להחריד.
– מקרה אהרון ומרים עם האישה הכושית את היחס לשונות הקיימת בקהילה."וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח, כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח: וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר, וַיִּשְׁמַע ה'… וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ: לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה: מקרה אהרון ומרים עם האישה הכושית- אכן, לא ידוע לנו דבר על זהותה של האישה הכושית, או אם הכוונה לצפורה בכלל (אולי שמשה לקח אישה נוספת?), אבל ברור מהאופן שבו מרים ואהרון הגיבו- שיש מאין עוול בלקיחתה של הכושית על-ידי משה. האם מעצם היותה כושית? האם בהיותה נכריה? האמת שיש לכך הרבה פרשנויות ואין הסכמה אחת גורפת, אבל מה שברור הוא שהיא 'אחרת', ומתוך אחרותה משכה את לשונותיהם של אחיו של משה. ועל התנהגות זו נענשו האחים עונשים קשים, כלומר מבחינת כותבי הדברים- יש לקחת בכבדות ראש את האופן בו אנו מתייחסים לשונה ולהזהר עד מאוד מכל חריצת דין או שיפוטיות כלפיו. רלוונטי להיום כבר אמרנו?