אנחנו נמצאים לדעתי בתקופה הכי יפה בשנה, אביב, מסביב הכל פורח, מזג האוויר מצוין ובתוך התמונה הזו העם שלנו ריכז וסיפק לנו טריגרים לחשוב, להבין ולחוש משמעות!
אני לגמרי תומך ביוזמה לקרוא לימים אלו "עשרת ימי תודה" הקרבה בין פסח, חג החירות ההיסטורי שלנו, לימים הלאומיים שאנו מציינים, מדהימה וגאונית בעניי! בפרשות השבוע משלוות אותנו בימים אלו יש חוט המקשר מעניין מאוד בין אז לעכשיו, הרבה רעיונות ומסרים רלוונטיים, אז שווה לעקוב
פרשת השבוע שלנו, פרשת קדושים, נפתחת ככה :
ב דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם–קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
אבקש להעלות 2 שאלות על כך.
1. מה המשמעות של להיות קדוש? זו מין מילה אמורפית, רוחנית כזו שאנו לא יודעים מה אנחנו אמורים לעשות אתה.
2. ברוח הימים האלו האם אין זה "גזעני" לחשוב שאנחנו קדושים? מה אנחנו שווים יותר מאחרים?
נתחיל בהסבר המילה קדוש, לדעתי המילה ה'פרקטית' הדומה במשמעותה לקדוש, זה מיוחד (אני מתעלם מההיבטים הרוחניים בקדושה, אני פחות מבין בהם). משהו מיוחד הוא בעצם משהו ששונה מאחרים. "הרי את מקודשת לי" את מיוחדת לי, היחס שלי אלייך שונה מהיחס לכל האחרות, יש לנו משהו מיוחד ביננו. מיוחד מלשון יחיד, ייחודי.
אז אלוקים מבקש מאתנו להיות מיוחדים, סבבה , גם להרגיש מיוחד זה מתנשא על אחרים…? בואו ננסה להבין ממה הייחודיות הזו מורכבת:
ג אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
יד לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ–וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה.
ז לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.
יח לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, יְהוָה.
יט,לב מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה. {ס}
וזה רק חלק קטן מ"ההוראות" שיש לנו בפרשה- יש גם יחס לגרים, איסור גניבה והלנת שכר ,שימוש במאזני צדק ( לא לרמות) הפרדה בין בהמה טהורה לטמאה ועוד ועוד…
אפשר לראות שההוראות הם בפשטות להיות אנשים טובים יותר, לא לחשוב רק על עצמינו, תמיד לזכור שיש אחר. הרבה פעמים המשמעות תהיה פשוט ללכת נגד היצרים האנושיים שלנו, לשים לעצמינו גבולות שבמחשבה רציונאלית נראים ברורים ומובנים אבל בפועל אנחנו הרבה פעמים נופלים בהם- מעצלנות, מייצר הישרדות, מרצון להשיג טוב מיידי, מהרגלים…
למשל, זה ברור לנו שצריך לכבד את הורינו (אבל כמה פעמים אנחנו לוקחים אותם כמובן מאליו), להקדיש יום לעצמינו, למשפחה (אבל בשבת מרוויחים 200%). לא להכשיל עיוור (אבל מה שלא יודעים לא פוגע). לבוא להגיד לחבר ביקורת אם יש לנו עליו (אבל עזוב, זה מורכב וגם בשביל מה לפגוע…) לקום לזקן באוטובוס (אבל נראה לי שמאחורה יש מקום פנוי, ובכלל אני יישן…) ועוד ועוד….
דברים שאדם רציונאלי לרוב יבין ויתחבר אליהם, אבל בפועל גם אם אנחנו מבינים, כשמגיעים לביצוע לא תמיד זה פשוט לנו.
עוד דבר מעניין זה האמירה "אני ה'" לאחר כמה מספר הוראות… למה צריך לחזור על המסר הזה כל הזמן? אלוקים מנסה להפחיד אותנו?
פה נכנס המושג "החזקת הרצון" הרבה פעמים אנחנו רוצים משהו, ואפילו מתחילים לעשות אותו אבל קשה לנו להתמיד. כמה פעמים התחלתי לרוץ ואז היה לי קושי להתמיד? לא כי רציתי להפסיק או כי חשבתי שזה מה שנכון, רציתי לרוץ, פשוט לא יצא כי תמיד יש מחוייבויות אחרות. אולי אם הייתי מצטרף לקבוצת ריצה, הסיכוי להתמיד היה עולה פלאים. קבוצה יוצרת מחויבות, דוחפת אותך קדימה ומהווה גורם חיצוני שמזכיר לך כל הזמן שזה מה שאתה רוצה, גם אם עכשיו לא בא לך!
את האמרה "אני ה'", אני מבין כ"החזקת הרצון". כאמירה – אתה הרי יודע שזה מה שנכון לך, אז אם אתה צריך את הגורם חיצוני שידחוף אותך לעשות את מה שנכון לך, הינה אני פה!
דרך היהדות היא בכך שהייחוד שלנו הוא בעצם קבלה של דברים וחוקים בכדי לעשות טוב בעולם, לחיות את החיים האלה נכון יותר ולהפיץ טוב לסביבה, להיות "אור לגויים". הייחוד שלנו הוא בכך שאנחנו מייחדים/מקדשים את עצמינו כדי לעשות למען האחר ולא מתוך תחושת עליונות חלילה.
כו וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה; וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי.
שבת שלום?