פרשת מסעי
מה זה בעצם אומר להיות חלק מהעם היהודי? מה הקשר בין יהודי שחי בישראל לזה שחי בקולרדו או בניוזילנד? ואיך אנחנו מעצבים את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית?
למושג עמיות יהודית כמה רבדים:
1. הראשון הוא המשמעות של היהדות כשייכות לעם ולא (רק) כדת. הדת היא אספקט אחד של היהדות, חשוב ומשמעותי- אבל לא חזות הכול (ע"פ היהדות "הדתית" מי שנולד יהודי יישאר חלק מהעם תמיד, לא משנה איך יחיה את חייו).
2. השני הוא הקשר בין הקהילות יהודיות מסביב לעולם, כיצד הוא מתבטא ומה משמעותו? ומה מקומה של המדינה היהודית בקשר הזה?
3. הרובד השלישי הנגזר מהשניים הקודמים היא השאלה כיצד מעצבים בישראל מדינה יהודית, כזו השייכת לכל העם היהודי וכולו מרגיש חלק ממנה? או בקצרה מה המשמעות של ישראל כמדינה יהודית?
מושג העמיות היהודית מציג כמה מורכבויות שבעיני עדיין לא פתורות:
אני חושב שאין ספק שליהדות גבולות רחבים הרבה יותר מהחוויה שלנו בישראל. בראייתי, היהדות הבאה לידי ביטוי בישראל היא יהדות דתית אורתודוקסית ברובה, ואין פה במספיק ביטוי לזרמים נוספים ביהדות או לאספקטים נוספים של העם היהודי. לצערי אני נתקל רבות ביהודים חילוניים המתכחשים לאלמנטים יהודיים בזהות שלהם, כשגם בשיח הישראלי המונח הדתה מוצמד לכל דבר יהודי. העובדה שיהודים שאינם דתיים מתקשים למצוא עצמם חלק מהעם ומוצאים "מפלט" בישראליות (שהיא נפלאה כשלעצמה אך לא צריכה להוות תחליף)- בעייתית בעניי ודורשת העמקה ועיסוק! המונח עמיות יהודית רואה ביהדות קודם כל שייכות לעם! לכן הוא מרחיב את השיח ומכניס בו אלמנטים של ערכים, היסטוריה, יצירה, שפה ומורשת. בכך, הוא נותן מענה עבור יהודים החיים לאורם של זרמים יהודיים שאינם אורתודוקסיים או שאינם מנהלים אורח חיים דתי כלל – ונותנת להם אפשרות לחוש חלק מהעם. זה כמובן מבורך אבל מעלה שאלות חשובות-
היכן שמים את הגבול? איך מגדירים את גבולות העם היהודי? האם אנו מסוגלים להרחיב את גבולות השייכות אך גם להגדיר מי לא שייך? בהרחבת הגבולות יש גם חשש לפריצת הגבולות ובכך להוצאת המשמעות מלהיות חלק מהעם היהודי. האם להיות יהודי משמעותו להיות מה ומי שבא לך?
יש במושג עמיות יהודית כמעין עמעום של המושג זהות יהודית- וזו בעיה. כדי לחוש חלק מהעם צריך קודם לחזק את הזהות היהודית האישית ומתוך כך תתקיים תחושת שייכות ועמיות. זה לא יכול לקרות בלי הבסיס הזהותי האישי.
בנוסף, המושג עמיות יהודית גם מעמעם את המושג ציונות, כי אפשר להיות יהודי בכל מקום בעולם והדגש הוא אישי, חוויתי, תחושתי (והדבר אף מאפשר שלא להתמודד עם האתגר שמדינת ישראל מציבה ליהודים רבים בעולם)- וזו בעיה משמעותית.
לאורך ההיסטוריה ארץ ישראל תמיד היוותה מוקד מרכזי בעם היהודי. תפילות, שירים וסיפורים מתארים את המאווים של עם לחזור לארצו. החיים בישראל מורכבים הן מול שכנינו והן בתוך עצמנו (בשאלות של דת ומדינה וכו'). לבניית קהילות חזקות בתפוצות יש חשיבות גבוה כך גם לקשר בין הקהילות השונות והקשר שלהם לישראל. אין ספק שלעלות לארץ זה לא פשוט ולנו פה בארץ יש המון מה ללמוד ולקבל מיהדות התפוצות, וכמובן שלישראל מקום מרכזי גם במושג עמיות יהודית, אך מאחורי כל המורכבות הזו כיצד אנו מגדירים ציונות ב2019?
בפרשה שלנו, פרשת מסעי (האחרונה בחומש במדבר), רגע לפני הכניסה לארץ, התורה מונה את כל המקומות בהם עברו בני ישראל במסעם במדבר. לאחר מכן ישנו פירוט של גבולות המדינה אך גם החרגה מסוימת בחוקי הנחלות בסיפור בנות צלפחד.
גם ביציאה לתחנה הבאה בגלגולינו כעם עלינו להבין שיש משמעות לכל המסע שעברנו עד פה ומה אנו לוקחים מכל תחנה, בנוסף יש חשיבות בהגדרת הגבולות שלנו אך גם איך ואיפה ניתן להתגמש בתוכם.
אין ספק שזו גאווה לצאת לדרך, להיות חלק מהסיפור המופלא של העם הזה ולכן חשוב שכולנו נעסוק בכך.
חזק חזק ונתחזק!
שבוע טוב