דרך הבשמים המפורסמת החוצה את ישראל מאזור מואה שבערבה, דרך ממשית עבדת וחלוצה ועד לרצועת עזה, הייתה נתיב מסחר עתיק ששיגשג במשך כ600 שנה וכלל שינוע של סחורות מגוונות- אך בעיקר לבונה ומור: צמחים ארומתיים ששימשו את תעשיית הקוסמטיקה והטיפוח כמו גם את מרחב הפולחן של העולם הישן.
תחילת מסלולו של הנתיב הייתה בהודו, והוא עבר דרך אפריקה והגיע עד ישראל. מכאן המשיך ימית, עד שהגיע ליעדו הסופי ברומא. נתיב קצר יחסית אך מאתגר מאוד לפיתוח ויישום שכן מרביתו עובר במדבריות צחיחות חסרות מים ומקומות יישוב והגנה. מה הפלא שרק הנבטים שגשגו בתיפעולו. היה צורך אם כן במציאת דרכים חלופיות, בטוחות יותר להעברת הסחורות שאירופה הייתה צמאה להן.. למעשה בעולם העתיק היו לא פחות משמונה נתיבי מסחר מקיפי יבשות! אלו הם שבעת הנוספים לדרך הבשמים:
- דרך המשי: הדרך הארוכה ביותר, מתפרשת מסין ועד רומא
- דרך התבלינים: שינעה פלפל שחור, ציפורן, אגוז וסקט וקינמון משדותיהם באגן הודו למטבחי האצולה האירופאית
- דרך הענברים: מאזורי הכרייה בחבל הבלטי ועד לבתי המלוכה במצרים העתיקה
- דרך התה: תה שמקורו בסין, הודו וטיבט עשה את דרכו לאירופה במה שנחשב לנתיב המסחר המסוכן ביותר בעולם העתיק בשל הנהרות המאסיבים השוצפים שהוא חוצה
- דרך המלח: מסלולים פנים אירופאיים ששינעו את המלח מאזורי הכרייה שלו (אוסטיה וגרמניה למשל) לכל רחבי היבשת
- הדרך הטראנס-סהרית: שינעה זהב, עבדים, בדים ומלח מצפון אפריקה למערבה
- דרך המתכת: בתקופת הברונזה עשתה המתכת דרך מפרכת מהמחצבות בבריטניה ועד לאגן הים התיכון- יוון, ישראל ומצרים
כאמור- כשיש צורך, יש מענה!
ואם חשבנו שעלי אקספרס או אמאזון הם תוצר מודרני של כלכלה גלובלית, הרי שכמו תמיד.. מישהו כבר חשב על זה קודם..
*** התמונה באדיבות מרכז להבה דימונה מתוך פיקיוויקי- מאגר התמונות של ישראל