פוסט זה מסכם מאמר שפרסם מיכאל יעקובסון בבלוג שלו חלון אחורי: ארכיטקטורה ואידיאולוגיה בדיסנילנד מקומי בנושא אנדרטת הנצחת הנספים באסון הכרמל.
יעקובסון מנתח את ההיבטים הארכיטקטוניים של האנדרטה ורואה בה הדהוד לשני היבטים סותרים: האחד מרפרר לתוכן שביקשו לייצג האנדרטאות שהוקמו כאן בשנות החמישי והשני מעמיד אותה בקבוצה המייצגת סוג חדש של אנדרטאות על בסיס עיצובה הייחודי.
יש משמעות לעובדה שהאנדרטה שעלותה מוערכת לכ-5 מיליון שקלים, תוכננה על ידי אדריכל (נתנאל בן יצחק) ולא על ידי מעצב או פסל. לאנדרטה יש לפיכך חשיבות קונסטרוקטיבית ולא רק אומנותית. ראשית יש שלבי חשיפה למבקר באנדרטה. אין מדובר במתחם סגור או קיר לבנים עירום, אלא צירוף של אלמנטים משולבים היוצרים חוויה מושכלת- שביל חצץ המוביל את המבקרים, שימוש באבן גיר, בטון, פלדה וזכוכית מחוסמת. עושר החומרים מנכיח את העושר האנושי, את רוח האדם שמתגברת על כל הפחדים. לדבריו של האדריכל כפי שצוטט בבלוג של יעקובסון "רצינו להציג תעוזה, אומץ לב ואת הרעיון שאדם משליך עצמו כדי להציל אחרים. לכן, האובייקט שהוא גדול בצורתו, נשלח אל האוויר בתנועה מעגלית, מן קשת שדואה מעל התהום בתנועה שמבטאת תעוזה. אבל זה לא הכל, כי כשאתה יוצר משהו בחלל, אתה ממסגר תמונה בנוף. המסגור הוא כפול כי מבעד לאנדרטה ניתן לראות את הים, דבר שמייצג תקווה. בנוסף, האנדרטה מכוונת את המבט כלפי המקום בו ארע האסון על הכביש".
לקריאת המאמר המלא, לחץ כאן.
*** התמונה באדיבות דר' אבישי טייכר מתוך פיקיוויקי- מאגר התמונות של ישראל