הדלקת נרות שבת, היא מעשה חובה שנקבע על ידי חז"ל (במובן זה היא נבדלת ממצווה שניתנה על ידי השם- אך מחייבת לא פחות), במאות הראשונות לספירה. במצווה חייבים כולם אך היא מוטלת באופן מסורתי על נשות הבית. ישנן שלוש סיבות עיקריות בגינן יש להדליק נרות שבת:
- כבוד שבת: הדלקת הנרות והכנסת האור הביתה יש בהן מן אלמנט ה'כיבוד'.
- עונג שבת: מכיוון שבשבת חייבים ליהנות ולהתענג, גם מבחינה פיזית, אין ספק שנעים ואף מרומם רוח להעביר את השבת כשיש אור בבית
- שלום בית: האור הוא בעל מטעם חיובי ביהדות. הכנסת האור הביתה מכניסה אנרגיה חיובית הביתה- ולדבריו של רש"י: "במקום שאין נר אין שלום, שהולך ונכשל והולך באפילה".
באופן הייחודי ליהדות, היום מתחיל משעות הערב ולאחר מכן מגיע היום, זו הסיבה שיום שבת, מתחיל בעצם בערב יום שישי, בשקיעה. את נרות השבת יש להדליק כ 24 דקות לפני שקיעת החמה ולפני כניסת השבת הרשמית, כאשר הן למעשה הפעולה האחרונה שנעשית לפני כניסת השבת. זמני הדלקת הנרות משתנים בהתאם לסביבה הגאוגרפית שמועדי שקיעת החמה בכל סביבה כזו שונה (בגדול ככל שהמיקום הוא במזרח, הדלקת הנרות מוקדמת יותר).
מדליקים את שני הנרות (המהדהדים לנו את שתי המצוות הנוגעות לשבת: 'שמור וזכור') ואומרים את הברכה הבאה:
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת
יש שמנצלות את רגיע השקט הללו לנשיאת תפילות אישיות, בקשות וסגולות. יש שמוסיפות ברכה מסורתית מוכרת: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁתְּחוֹנֵן אוֹתִי וְאֶת אִישִׁי וְאֶת כֹּל קְרוֹבַי, וְתִתֶּן לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים, וְתִזְכְּרֵנוּ בְּזִכְרוֹן טוֹבָה וּבְרָכָה, וְתִפְקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, וְתַשְׁכֵּן שְׁכִינָתְךָ בֵּינֵינוּ, וְזַכֵּנוּ לְגַדֵּל בָּנִים וּבְנֵי בָנִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים אוֹהֲבֵי יְיָ, יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת זֶרַע קֹדֶשׁ, בַּיְיָ דְּבֵקִים וּמְאִירִים אֶת הָעוֹלָם בְּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וּבְכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. אָנָּא, שְׁמַע אֶת תְּחִנָּתִי בִּזְכוּת שָׂרָה וְרִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה אִמּוֹתֵינוּ, וְהָאֵר נֵרֵנוּ שֶׁלֹּא יִכְבֶּה לְעוֹלָם וָעֶד, וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה. אָמֵן.
*** התמונה באדיבות לי אן ברכה, מתוך אתר פיקיויקי- מאגר התמונות של ישראל