לנוסטלגיה יש כח מיוחד. כח של כישוף. היא מעלימה את פגעי השנים, את הצלקות והכאבים ומותירה אנו בגעגוע עמוק לעולם אוטופי שבעצם מעולם לא היה. משוררים רבים ערגו בשיריהם לאהבות ראשונות, לריחות ילדות או לזמנים פשוטים יותר. כזה הוא גם שירו של יורם טהרלב 'בין כרמל לים'. טהרלב, בן קיבוץ יגור שלמרגלות הכרמל, גדל עם רסיסי הלחות שנשאו הגלים ועם הערפילים ששהו ביערות המוריקים של מדרונות הכרמל. שם הפך מילד לנער. שם בגר ושם הפציעו חלומותיו. מה הפלא איפה שהוא כמה לחזור למקום הזה. לזמן הזה. אולי אפילו לעצמו ההוא. הזה.
בוא איתי, נצאה שוב
למסע בין קני הסוף
בין שדות ופרדסים
בשבילי הנרקיסים
אל הנוף אשר היה
בוא, בואה, שוב לשם
אל ביתנו הקטן
בין כרמל לים
את השיר הנפלא הלחינה אדונית המנגינות נורית הירש והוא הושר בפיהם של חברי להקת הגבעטרון. תהנו!