שירו של אצ"ג (- אורי צבי גרינברג) משורר, איש תנועת חירות וחבר כנסת מטעמה בכנסת הראשונה.
אצ"ג כתב את השיר בשנת 1930 והוא מתייחס לטראומה הקשה של מאורעות תרפ"ט שארעו בקיץ שלפני אותה שנה, בהם נרצחו בטבח נוראי רוב יהודי חברון, ועוד עשרות בירושלים, מוצא, צפת ועוד. נקודות ישוב חרבו במאורעות שהיו למעשה הפעם הראשונה בה ערביי ארץ ישראל פתחו בסכסוך אלים ומאורגן כנגד הישוב הציוני.
אחרי המאורעות עלתה טענתה של תנועת 'ברית שלום', שהתנועה הציונית צריכה לוותר על החלום של רוב יהודי בארץ, ולהתחייב לבריטים ולערבים שהתנועה הציונית לא רוצה לעלות במספר על ערביי הארץ וזאת מתוך הבנה שאחרת, צפוי סכסוך דמים שיילך ויגבר. לתנועה זו השתייכו אינטלקטואלים בולטים בישוב באותן שנים. נשיא האוניברסיטה העברית י.ל. מאגנס, פרופ' שמואל הוגו ברגמן, פרופ' מרתין בובר, שלמה זלמן שוקן, גרשם שלום, מי שהיה הנציב העליון הבריטי הרברט סמואל, ועוד.
אצ"ג מתייחס בשיר בצורה חריפה לאנשי ברית שלום, וקורא להם "נכנעים".
הוא מזכיר בשיר מספר דמויות היסטוריות:
בוגד בידפת – כוונתו ליוסף בן מתיתיהו (=יוספוס פלביוס) מנהיג המרד הגדול בגליל, שחצה את הקווים ועבר לצד הרומאי בסיומו של הקרב ביודפת בו הובס המרד בגליל.
יוחנן מגוש חלב היה סגנו של יוסף בן מתיתיהו, נהרג בקרבות המרד.
הירש לקרט היה צעיר יהודי חבר מפלגת הבונד הסוציאליסטית (ולא ציונית) בוילנה, שהתנקש בשנת 1902 במושל של וילנה כתגובה לכך שהקוזאקים בהנהגתו עינו והשפילו מפגינים יהודיים בונדיסטים. הוא נתפס והוצא להורג, והפך לסמל יהודי וקומוניסטי של גבורה והתנגדות.
יוסף הגידם בתל חי הוא כמובן טרומפלדור שהיה מראשוני הנופלים בהגנה על גבולות הארץ (עוד לא המדינה) בשנת 1920, והפך לסמל של גבורה ונכונות להלחם על הארץ.