עשרת הדיברות כקודקס ערכי בסיסי

עשרת הדיברות כקודקס ערכי בסיסי

רציונל:

מהיכן צמחה התפיסה הערכית היהודית? ניתן לומר שמעשרת הדיברות. עשרת הדיברות מכילים בתוכם את הגרעין הערכי של עם ישראל. לכן – ראוי להתעכב ולעסוק עיסוק מחודש בעשרת הדיברות.

מטרה:

להבין את התשתית הערכית המונחת בבסיסת עשרת הדיברות ואת ההשפעה שלה על החיים היהודיים שלנו.

עזרים:

כרטיסיות עבודה לעשרת הדיברות (נספח א')
חומרים לצורך פעילות הדיבר ה- 11:
אבנים קטנות בצבע בהיר
טושים פרמננטים שחורים דקים
דבק פלסטלינה
בריסטול עליו מצוירת הצורה של עשרת הדיברות

מהלך:

 חלק א': היכרות עם עשרת הדיברות
 חלק ב': הדיבר האחד עשר – פעילות יצירה

_________________________________________________________________________________________

השיעור

פתיחה- למה, מה ואיך
חלק א': היכרות עם עשרת הדיברות
1.הקדמה
עשרת הדיברות נתפסים כקובץ החוקים הבסיסי שניתן לבני ישראל בהר סיני. בהיותו קובץ בסיסי של חוקים/הלכות/מצוות – ניתן לחלץ מהדיברות שורה של ערכים בסיסיים שמהם נבנית התפיסה הערכית היהודית.
ראוי להקדיש תשומת לב להבנת התפיסה הערכית שמאחורי עשרת הדיברות.
התעמקות בדיברות עשויה ללמד כל אחד עד כמה סט הערכים שלו קשור ומושפע מהן ולכן עד כמה סט ערכים זה מקורו בתפיסות יהודיות בסיסיות.

2. חלוקה לעשר קבוצות לימוד/חברותות למידה של הדיברות:
אנחנו נוטים להתייחס בחוסר תשומת לב לחלק מהדיברות. מטרת התרגיל הזה היא לשים זכוכית מגדלת על כל דיבר ודיבר ולראות עד כמה כל אחד מהם הוא רלוונטי לחיינו. לצורך כך על הקבוצה להתחלק ל-10 חברותות. כל חברותא מקבלת דיבר אחד + שאלות מנחות (נספח א'). לאחר הלימוד – תציג כל חברותא את הדיבר שלה, תסביר עליו ותאפשר לחברותות האחרות להגיב.

3. פרזנטציות של הדיברות
כל חברותא מציגה את הדיבר שלה ואת התובנות שלה לגביו. הקבוצות האחרות יכולות להגיב. גם המורה/מנחה הדיון יכול לתת את האימפקט שלו. הרעיון הוא שעל הלוח או במחברת – ליד כל דיבר – נכתבים מספר ערכים שנגזרים ממנו לאור התובנות של התלמידים.

חלק ב' – הדיבר האחד עשר: פעילות
ניתן לקיים פעילות זו בליווי של דמיון מודרך. ואז יש להשתמש בסעיפים א-ב שמתקיימים רק אם בוחרים לקיים את הפעילות של הדמיון המודרך.
א. תחילה ניתן לחזור על סדר השתלשלות העניינים בקבלת התורה (שמות יט – לד) – או בעל פה או על הלוח בקיצור רב (כדי שיבינו את הקשר של הדמיון המודרך):
– מעמד הר סיני שבו ה' נותן את עשרת הדיברות בקולו.
– השלמה של חוקים נוספים למשה (ספר הברית) והעברתם לעם.
– משה עולה להר לקבל את לוחות העדות העשויים אבן – שוהה שם 40 יום ו- 40 לילה.
– בינתיים העם חוטא עם עגל הזהב.
– משה יורד עם לוחות העדות מאבן וכשהוא רואה את עגל הזהב הוא שובר את הלוחות.
– משה עולה שנית וכותב את עשרת הדברים על לוחות אבן ויורד איתם שנית לעם.

ב. דמיון מודרך (לסיומו של הדמיון המודרך יש להכין קערה/כובע עם אבנים בגודל בינוני (מצ"ב תמונה) שעליהם יכתבו הנערים והנערות את הדיבר שלהם):
אתם עם בני ישראל מחכים למשה. משה מתעכב בהר סיני ובינתיים מתחילות חגיגות עם עגל הזהב. אתם נמצאים די בצד, לא במרכז העניינים. ואז משה יורד מההר עם הלוחות שבהן כתוב דבר אלוהים ומתקרב אליכם. משה שם לב לחגיגות והוא שובר את לוחות הברית. חתיכות מהלוחות עפות לכל עבר ורסיס אחד עף וניתח עליכם. זוהי האבן שלכם: אתם מתבוננים באבן. מדובר בחלק מהתורה שכתב אלוהים. האם אתם רואים משהו?
אתם יכולים לכתוב אותו לעצמכם על דף או במחברת.
אתם מוזמנים כעת לפקוח את העיניים. האם קיבלתם מידע כלשהו לגבי הכתוב על הרסיס האישי שלכם מלוחות הברית?

ג. כתיבה על הרסיס מהתורה: לאור כל החוויה שעברתם – אתם מוזמנים לבחור אבן מהערימה המייצגת את הרסיס שלכם ולכתוב בין מילה אחת – שתי מילים עליה, שהיא החלק שלכם בתורה, המסר או התוכן שהוא שלכם ושאתם חושבים שראוי גם שיהיה חלק מהתורה (הכיתתית).

ד. הדבקה על בריסטול: כל אחד עובר ומדביק (עם דבק פלסטלינה) את החלק שלו על בריסטול מוכן שעליו אפשר לצייר צורה של לוחות הברית המוכרים לנו. לפני ההדבקה ואומר את המילה שכתב בפני הכיתה. לוחות הברית על הבריסטול מתמלאים בחלקים מתורה אחת. אחר כך אפשר לתלות על הקיר בכיתה.

סיכום: הדיברות הדבוקים – הם כולם מעין דיבר אחד עשר שצמח מתוך החווייה של כל אחד ואחת. אפשר לראות כיצד התייחסות והתכתבות עם עשרת הדיברות הקיימים מולידה אצלנו ערכים חדשים.

________________________________________________________________________________________

נספחים
נספח א': כרטיסיות עבודה לעשרת הדיברות

א. אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.
• איזה מאורע מוזכר ביחס לקב"ה?
• מדוע לדעתכם מוזכר מאורע זה דווקא?
• למה לדעתכם בחרו דווקא לציין פרטים אלה בדיבר הראשון?
• איזה ערך מגולם בדיבר זה? (יותר מערך אחד)
• אם הייתם צריכים להצדיק דיבר זה – כבסיס לשאר הדיברות – באיזה אמצעי/מדיה הייתם משתמשים? מה הייתם עושים?

ב. לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי. ג לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת–וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ. ד לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם: כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא–פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי. ה וְעֹשֶׂה חֶסֶד, לַאֲלָפִים–לְאֹהֲבַי, וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָי.

• היהדות הנחילה לעולם את הערך של אמונה באל אחד (מונותאיזם) – בססו אימרה זו על הדיבר השני.
• לא תעשה לך פסל – כלומר: לא תעבוד אלילים, אלוהים מזויפים שאתה יוצר בידיך שלך – אילו אלילים יצר האדם המודרני?
• ניתן לגזור מדיבר זה גם את ערך הנאמנות – לעצמך ולאחרים. נמקו משפט זה.

ג. לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ, לַשָּׁוְא: כִּי לֹא יְנַקֶּה ה', אֵת אֲשֶׁר-יִשָּׂא אֶת-שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.
• איזה ערך עומד מאחורי הדיבר הזה?
• בהנחה שהדיבר מדבר על הקשר בין אדם לאלוהים – מה הוא ממליץ/מכוון?
• בהנחה שהדיבר מדבר על דיבור לקחת אחריות על הדיבור בכלל – מהי ההמלצה שלו?

ד. זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. ט וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי–שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. י כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת–וַיְקַדְּשֵׁהוּ.
• איזה ערך מקדם דיבר זה?
• בספר דברים כתוב: שמור את יום השבת לקדשו – מה ההבדל לדעתכם בין 'זכור' ל'שמור' בהקשר זה?
• מי מצווה בשמירת שבת? מדוע לדעתכם?

ה. כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
• תנו דוגמא מחייכם למעשה שמייצג בעיניכם כיבוד אב ואם.
• מה לדעתכם הקשר ההגיוני/הטבעי בין כיבוד ההורים לבין סיומו של המשפט: לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ?
• נהוג לראות בחמש הדיברות הראשונות – כמקדמות ערכים שבין אדם לאלוהים (למקום) ובחמש הדיברות האחרות – מקדמות ערכים שבין אדם לחברו. באיזה אופן הדיבר החמישי הוא דיבר מקשר בין שני הסוגים של הדיברות?

ו. לֹא תִרְצָח.
• אילו ערכים ניתן לגזור מהדיבר לא תרצח?
• יש מי שאומר שאם בני האדם היו מקיימים את הדיבר הזה במלואו – לא היה צורך בדיברות האחרים. חוו דעתכם.

ז. לֹא תִנְאָף.
• ניאוף במקרא הוא קיום יחסי מין עם אישה נשואה. מה לדעתכם חמור במיוחד סוג כזה של יחסים שבחרו להתנגד לו בעשרת הדיברות?
• אילו ערכים נגזרים מאיסור בניאוף?
• כיצד יש בדיבר זה כדי לשמור על שלמותה ובריאותה של קהילה?

ח. לֹא תִגְנֹב.
• מדוע לדעתכם הניסוח הוא כללי 'לא תגנוב' ולא ספציפי כמו בדיבר מס' 10?
• אילו ערכים ניתן לגזור מדיבר זה (נסו להיות פתוחים לשימוש סמלי במילה לגנוב – לגנוב דעת למשל, לגנוב חניה וכו').

ט. לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.
• למה לדעתכם לא נכתב דיבר זה כך: "לא תשקר" כשם שנכתבו דיברות 6 – 8?
• אילו ערכים מגולמים בדיבר זה?

י. לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ, לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.
• מה מיוחד בדיבר זה על פני תשעה הדיברות האחרים?
• האם זה לגיטימי לצוות על בן אדם להרגיש לא להרגיש בצורה מסוימת? הביאו נימוקים לשתי העמדות המצדיקות והשוללות ציווי מסוג זה.
• הביאו דוגמאות מימינו למצבים שבהם אי קיום דיבר זה – גרם הרבה נזק לבני האדם.