רציונל: העברית היא שפה גמישה ומשתנה באופן תדיר. האם זה נכון לשים לה גבולות? האם אנשי הסמכות הלשוני (בלשנים / אנשי אקדמיה) באמת יכולים לשלוט בשינויים של השפה? ומה הם הגבולות של אסור ומותר בשפה?
מטרה: הבנת האיזון שבין שימור חוקי הלשון לבין יצירת העברית החדשה.
עזרים:
מילים שאולות משפות אחרות (נספח א')
מילון הישראלי העילג (נספח ב')
מהלך השיעור:
חלק א': מי צריך אקדמיה ללשון?!
חלק ב': עילגות עם או בלי חן
חלק ג': חידושים עם חן
_______________________________________________________________________________________
השיעור
פתיחה- למה, מה ואיך
חלק א: מי צריך אקדמיה ללשון?!
האקדמיה ללשון עברית הוקמה בשנת 1953 מתוך מטרה לכנס ולחקור את אוצר הלשון העברית לכל תקופותיה ושכבותיה; לחקור את מבנה הלשון העברית, תולדותיו וגלגוליו, לכוון את דרכי התפתחותה של הלשון העברית לפי טבעה, לפי צרכיה ואפשרויותיה בכל תחומי העיון והמעשה, באוצר המילים, בדקדוק, בכתב, בכתיב ובתעתיק. (על פי ויקיפדיה)
אנו יודעים שהשפה העברית משתנה ומתעדכנת באופן תמידי. לאורך כל התקופות נכנסו לשפה העברית מילים ממגוון של שפות.
• עיינו ברשימת המילים וחפשו מילים שמפתיע אתכם שאינן עבריות במקורן. כמה מילים מצאתם?
• אנחנו יודעים שהשפה העברית מושפעת ומתעדכנת כל העת – נשאלת השאלה – בשביל מה צריך שוטרים לשפה?
חלק ב': עילגות עם או בלי חן
כולנו מדברים עברית עילגת. השאלה האם זה משנה לנו? האם חשוב לנו לדבר עברית נכונה כאשר מסביבנו הכל עילג? והעילגות הופכת להיות מצחיקה, מקובלת, גזעית. למשל במערכונים של ארץ נהדרת שהופכים את העילגות לסימן היכר של התוכנית עד שלא ברור האם זה מכוון או שזה פשוט טבעי, מקובל: https://www.youtube.com/watch?v=e6KFkEjFDDE
להלן ההקדמה של הבלשן רוביק רוזנטל לכתבה: מילון הישראלי העילג | 18 ביולי 2018. הדוגמאות שמביא רוזנטל נמצאות בנספח ב':
העברית המדוברת היא שפה עשירה ודינמית, הלב של העברית המתחדשת, אבל יש בה גם לא מעט שיבושים חוזרים ומביכים, עילגויות ומוטציות לשוניות, מ'יושנת' ו'יכַלתי' ועד 'אפילו שֶ' ו'הכי הטוב'.
מאה ועשרים שנות דיבור עברי בארץ ישראל יצרו שפה חיה, למה שזה עושה שכל כל זה קורה מהר, אולי מהר מדי. העברית החדשה נולדה בתנאי לחץ, אני אוהב מאוד את מה שקורה בעברית. בדרך כלל. אבל בהחלט לא תמיד. שפת הדיבור יכולה להיות גמישה וחיננית, אבל היא יכולה להיות גם עילגת ואפילו קלוקלת. היכן עובר הגבול בין החינני והעילג? מתי יצירת דיבור טבעית היא לגיטימית ויצירתית, ומתי היא נכה ומעצבנת? הגבול אינו ברור לגמרי, ואנסה לשרטט אותו על דרך השלילה. מן השאלה "מה אינה עילגות" תיווצר אולי התפיסה של "מהי עילגות עברית ישראלית". עילגות אינה 'שפת דיבור' בכלל. שוב ושוב אני מקבל מכתבי זעקה מקוראים על ביטויים דיבוריים לגיטימיים. "בגלל ש..", למשל, הוא דיבורי, ואין בו כל בעיה. "למה ש…" היא עילגות.
עילגות איננה סלנג. סלנג היא תת שפה לגיטימית, שלא זכתה בהגדרה בתו תקן, בהתאמה לנורמות דיבור, אבל היא משמשת לתקשורת בנסיבות מסוימות שבהן השפה התקנית אינה מתאימה. "בקטנה", "לא בא לי", ו"איזה כיף", אינן עילגות. עילגות איננה שפת עולים חדשים. היא רלוונטית למי שהעברית היא שפתו הטבעית והילידית. השיר "עברית קשה שפה" מתאר עולים חדשים המתקשים בדקדוק העברי. להם מותר. האם בניהם ימשיכו לדבר באותם משפטים? כנראה שלא. עילגות אינה, בהכרח, שימוש במבני לשון דיבוריים מתורגמים. "מה נשמע" (יידיש), "כל הכבוד" (ערבית), "קח את זה בקלות" (אנגלית) אינן עילגות. "זה עושה שכל" ו"פעם שֶ" הן עילגות. שפת ילדים אינה עילגות. שפת מבוגרים המדברים כילדים היא סימן היכר של העילגות.
אפילו שאני לא יודע להגיד והרי מבחר ערכים ממילון העילגות הישראלית, האחריות על "הזירה".
שאלות:
• "היכן עובר הגבול בין עילגות לחינניות?" שואל רוזנטל, "מתי יצירת דיבור טבעית היא לגיטימית ויצירתית, ומתי היא נכה ומעצבנת? הגבול אינו ברור לגמרי".
עיינו במילון הישראלי העילג ובדקו את עצמכם – עד כמה אנחנו עילגים לפי רוזנטל? האם אנחנו יודעים את הגירסה הנכונה לומר את הדברים? באילו ביטויים שאנו משתמשים זה מפריע לנו להיות עילגים ואיפה זה נראה חינני ולגיטימי?
חלק ג': חידושים עם חן
להלן שתי דוגמאות לחידושי מילים עכשוויים.
האתר דורבנות:http://www.dorbanot.com/
הסרטון על: 'מחדשי השפה העברית': http://www.baba-mail.co.il/video.aspx?emailid=38729
משימה
האם נתקלתם בתחום בו אתם נדרשים לחדש מילים? נסו את כוחכם בחידושים בהשראת הסרטון והאתר.
אתם מוזמנים לצלם סרטון בסגנון של מחדשי השפה העברית – לעבודה!
_________________________________________________________________________________________
נספחים
נספח א': מילים שאולות משפות אחרות
אכדית: דרור, סוכן, חמאה, מבול, שרשרת, טיט, מלבן, חריץ, מלצר, תא.
שומרית (בתיווך האכדית): תרנגול, היכל, קָנֶה, מַלָּח, כיסא, איכר, סדין, נכס, תל.
מצרית: אחו, יאור, גומא, סוּף, חותם, טבעת, צי, אבנט, תיבה.
פרסית: דת, גזבר, פרדס, בוסתן, פתגם, גנזך, פרוור, פיג'מה, הרפתקה, כופתאות, נרגילה, שחמט.
ארמית: אבא, אימא, סבא, סבתא, אגב, גיחוך, בדיחה, בעיה, ברנש, זוטר, כורסה, חירות, חריף, כגון, אתר, לְאַלְתַּר, מלעיל, מלרע, נזק, סְרָק, עובדה, ערטילאי, פומפייה, צוותא, שגיא, שפיר, להלן, לקמן, מטותא, תיקו.
יוונית: אוויר, אלכסון, בסיס, וילון, זוג, גרוטה, פסנתר, כרטיס, סימן, פזמון, קובייה, בימה, פרגוד, פרוזדור, סנהדרין, ספוג, אפרכסת, דפוס, נרתיק, עוגן, פנס, פנקס, קומקום, תיק, סנדל, ארכיון, נימוס, קלפי, פרנסה, כרוב, מלפפון, אנדרטה, נמל, סמטה, אצטדיון, תכסיס, אכסניה, פונדק, אנקדוטה, המנון, פיוט, תיאטרון, דרקון, נקטר, פפירוס, קטגור.
לטינית: לבלר, פלומה, אסלה, סוליה, טירון, קונטרס, סטטוס קוו, אד הוק, פרסונה נון־גרטה, אולטימטום, מדיה, אקווריום, אינדקס, ארנה, דה יורֶה, דה פקטו, לגיון, פגיון, סינוס, קורפוס.
ערבית: קוטב, מרכז, אופק, הנדסה, ותין (אבי העורקים), צדף, תאריך, אחלה, יאללה, סבבה, מנגל (בעברית תקנית: מַצְלֶה), כיף, טבון, בלטה (אריח רצפה, מַרְצֵפָה), ואדי, חמולה, חַלַס, סחבק, צ'יזבט, פשלה, חפיף, אהבל, מסטול, אשכרה, מג'נון, עוּד, פלחה, בורגול (רִיפוֹת), חושה, חלווה.
יידיש: פרגון, נו, נודניק, פופיק (טַבּוּר), גורנישט, חרופ, ח'אפר (בתחום התחבורה חַטְפָנִית), בְּרוֹךְ, פלונטר, קונץ, קוטר, שוויצר, שפיץ (חוד), שנורר, פראייר, פַּדְלֶע ("פדלאה"), שמאטעס, זבנג, קווץ', שטינקר, בוידעם (עֲלִיַּת תִּקְרָה), קוגל, קניידלך (כופתאות).
לדינו (ספרדית יהודית): תרפפו, ספונג'ה (במקור מיוונית, ספונגוס – ספוג), פיתה, בורקס (במקור מטורקית או לשון בלקנית אחרת), קלבסה, פיילה, דמיקולו, סוליקו, צ'פצ'ולה.
טורקית: קיוסק, דונם, יוגורט, שישליק, בקלאווה.
רוסית: ברדק, ג'וק, דמקה, חוליגן, חלטורה, צ'ימידן (צִיּוּדָן), צ'ופצ'יק, רוגטקה, בבושקה (ברוסית 'סבתא'; הבובה המכונה כך בעברית נקראת ברוסית מטריושקה), סָמוֹבָר (מֵחַם), לוֹם.
גרמנית: צימר (חדר נופש), דיבל (מֵיתָד), שפכטל (מָרִית), אינסטלטור (שרברב), אזולירבנד (סרט בידוד), טפט, טרמפ, שנורקל (צַנְרָן), שפגט, נירוסטה, פאושלי, וישר (מַגֵּב), רפרט, שיבר (מָגוֹף).
אנגלית: היי, ביי, באג (תֶּקֶל), גימיק, טיפ, הפנינג, אגזוז (צינור פליטה), אייטם (פריט, ידיעה), אינטרקום (מַקְשֵׁר), אנסין (קטע עלום), באולינג (כדורת), בוילר (דוד חימום), בלוף, ברמן (מוזג), גול (שער, יעד), ג'ט לג (יעפת), האקר (פַּצְחָן), פְלֵשׁ (הֶבְזֵק), טוסטר (מַצְנֵם), טיפ (תֶּשֶׁר), טניס, לובי (מבואה, שדולה), לוקר (תא נעיל), אוברול (סרבל), אקשן, פנצ'ר (נֶקֶר), אינסטנט, סֵט (מערכת), סנוב, ספריי (תרסיס), סקופ (ידיעה בלעדית), פודינג (רַפְרֶפֶת, חֲבִיצָה), קוטג', קונדישנר (מרכך שיער), קרמבל, רוקנרול
צרפתית: שף, בגט, בוטיק, גורמה, גורמט, קלסר (עוקדן, אוגדן), קלישֶׁה ("קלישאה"), דז'ה וו, בגאז' (תא מטען), סינמטק, קורקינט (גלגיליים, שיבוש של trottinette), פאסה, ביסקוויט, פסאז' (מִפְלָשׁ, מעבר), בז', גובלן, גרז' (מוסך), וולן (נַפְנֶפֶת), טריקו, ליקר, מִילְיֶה, בְּרוּט (יבש בן יבש), רוֹזֶה (יין ורוד), טרואר (תנאי גידול), טריאז', פָּיֵט (נצנץ), פּוּף, פטרול, פירה (מחית), פפיון, קומפוט (לפתן), קיש, קפושון (או קפוצ'ון; ברדס), קָארֶה, קְרֵם, רפרטואר, נונשלנטי.
איטלקית: סטודיו, קונפטי (פתיתונים), צ'לו (בַּטְנוּנִית), בס, דואט (דּוּאִית), מאסטרו, מרינה (מַעֲגָנָה), סונטה, פסטה, פיצה, סרנדה, פיקולו, פפרצי, פרימדונה, בלרינה, פרסקו (תַּמְשִׁיחַ), צ'מבלו, קנטטה, קנטינה, קרנבל, קרשנדו.
ספרדית: אמברגו, חונטה, טנגו, לָאסוֹ (פַּלְצוּר), סיגר, פונצ'ו, פטיו, רומנסה, גרילה.
פולנית: זמש, פוך, ברנז'ה.
סנסקריט: מַנְדָלָה, גורו, מנטרה, קרמה, פגודה, שאנטי.
יפנית: קריוקי, ג'ודו, סויה, סושי, ריקשה, קרטה, קימונו.
נספח ב': מילון הישראלי העילג / רוביק רוזנטל | 18 ביולי 2018
אינו אמר. וגם "היא אינה פתרה", "הם אינם מצאו חן בעינינו". השימוש במקרים האלה ב"אינו/אינם במקום ב"לא" מתפשט כאש בשדה קוצים. המשתמשים מרגישים שהם מדברים בשפה גבוהה. אז לא.
אָלֶף כל. החלופה העילגת והמעצבנת עד מאוד של "ראשית" או "ראשית כל". אחותה המגוחכת ממש: בֵית כל.
אני יגיד לך. השגיאה הוותיקה ביותר בעברית הישראלית. עתיד מדבר בצורת עתיד נסתר: אני יעשה, אני יאכל. בתיאבון.
אני לא יודע להגיד. 'אינני בטוח' בשפת העילגים. ערד ניר בערוץ 2 על פגישת טראמפ וקים ג'ונג און: "אני לא יודע להגיד במקרה הזה מי האדם ומי הבהמה".
אפילו ש… חלופה עילגת של למרות ש…, על אף ש.. ואחרות: "אפילו שהטורניר נערך ברוסיה, כשמביאים בחשבון את הבדלי שעות לא כל כך נוח לצפות במשחקים בשידור חי" (ציטוט ב- Ynet של פרופסור רוסי, התרגום ישראלי).
בללמוד. בללכת. בלהגיד. שם הפועל מחליף את שם הפעולה (בלמידה, בהליכה, באמירה). המצאה מתפשטת של העברית העילגת. יש אפילו ערכה המציעה "שיטות פשוטות בהצלחה בלימודים" ששמה "הסוד בללמוד". אם כבר, אז "שיטות בפשוטות בלהצליח בלימודים", לא?
גנב אותי. יונתן רושפלד: "האדם היחידי שגנב אותי בחיים הוא חרדי, שהטיס אותי יחד עם כל הצוות שלי למלון בחו"ל". החזיר אותך או לא?
הזאתי. "אבא שלי סידר לאבא שלך 20 מיליארד דולר. אחי, אני אסדר לך את הזאתי". יאיר נתניהו, זוכרים?
הכי הטוב. "כמה כואב כמה כואב, שהחבר הכי הטוב אותך עוזב". משירת אבי ביטר.
הֵכַּרתי והֵגַעתי. אמא לא הֵכּירה את יונתן שפירא! עוד שיבוש ותיק המוכר כבר כמעט מאה שנה, ובכל זאת מדיף עילגות. גם: אני מָביא, הוא מָכין.
הלעזוב והלהישאר. עודד כותב לנו: "בהקשר לעזיבת בריטניה את האיחוד האירופי, אמר הקריין: 'מחנה הלעזוב', 'מחנה הלהישאר'. מדוע לא 'העזיבה', 'ההישארות'?" צודק.
העניין הזה של.. דפוס דיבור המופיע שוב ושוב ודווקא בטקסטים משובחים. למשל, כותרת ב-929: "לא פשוט העניין הזה של הצדק". בעיני, ניסיון בעייתי להישמע דיבורי ומגניב.
הקורס קצינים. שיבוש נפוץ עד מאוד (שני אחרי שלוש שקל): ה' הידיעה לפני הנסמך (המילה הראשונה בסמיכות). דרך המלך של סמיכויות מיודעות בצהלית, הלא היא שפת הצבא הישראלית. דוגמאות מתועדות: "אני אעביר לכם את השיעור מתיחות". "הרס"רים נתנו את הכללי משמעת".
הרבה בהצלחה. שיהיה לכם הרבה בהצלחה. מוטציה מקומית נפוצה.
הרוויח את הכדור. "היו להם הרבה הזדמנויות להרוויח את הכדור", ועוד הרווחות ממוטי איווניר, פרשן המונדיאל. במונדיאל הבא, מוטי, תהיה להם הזדמנות להרוויח את הגביע.
והכול. וכולי, ועוד, גירסה ישראלית מאונגלזת (and all הוא סבבה והכל אבל לא שילם בדייט הראשון" (שאלה באתר היכרויות). על הגבול הדק בין סלנג לבין עילגות.
זה לָמה. גירסה עילגת של 'זו הסיבה'. "כי הצבעתם ליכוד, זה למה". כותרת למאמר של איריס לעאל בהארץ. עוד ניסיון להישמע דיבורי בטקסט מוקפד, אולי בעקיצה לנמעני המאמר. אפשר לקבל בדוחק, אבל הכותרת הבאה באתר אינסטגרם כבר לא מתחכמת: "זה למה ההורים אמרו לכם לא לדבר עם זרים".
יושנת. גם גודלת, ועוד. שאלה לרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א (לא נגענו): "לאח שלי הגדול יש חברה הוא סים צבא ועכשב היא יושנת הרבה אצלנו". תשובת הרב: "אין בידך לעשות מאומה, תתפללי שיחזרו בתשובה, כי כל יום כזה הם עוברים על התורה הקדושה".
יָכַל. וגם יָכַלתי, יָכַלנו: "הוא לא יכל להרשות לעצמו בריכה גדולה. מה הוא בנה במקום? גאוני!" (כותרת באתר ישראספורט). מה נכון? יכול, יכולתי, יכולנו.
לְבַּחוץ. לְבִּפנים. "אני יוצא לבחוץ מחפש לאן ללכת, מה לעשות, להכיר אנשים חדשים לא יודע מה" (אליהו, אתר שאלות ותשובות). "אני נכנסת לבפנים ומרגישה את השלפוחית לוחצת בחוזקה". (פורום אהבה אסורה, ואללה).
באתי הבית. "באתי הבית עכשיו מיום עבודה והדיון הזה עשה אותי מה זה רעבה" (אתר דהמארקר). גם "לך הבית".
לשמה. להנה. "בירושלים יש מספיק שכונות ערביות שאפשר למכור בהן חמץ בכיף, רוצה פיתה סע לשמה" (אתר ירושלמי). גם 'בוא להנה', 'סע לקדימה'.
מה אתֶך? לימור-בנאי במונולוג הטלפון האלמותי.
מי גילֶה לו? לימור-בנאי, שם.
משהו נוסף זה… אביעד גליקמן בחדשות ערוץ 10 מוסיף בדל מידע. אנא, אמור: עניין נוסף.. מידע נוסף… השימוש האינפלציוני ב'משהו' (זה משהו ש…; איזה משהו) לא טוב לשפה.
פעם ש… תרומת הקצונה הגבוהה למילון העילגות. למשל: "פעם שתקשיב לו, אתה אבוד". במקום שהנוסח הזה יימחה מעל פני האדמה, הוא הוליד את היצור המפלצתי "וואנס תקשיב לו, אתה אבוד", או בצהלית: "וואנס נתקלת – הסתער".
קיוֵויתי וציפֵּיתי. לימור. האקדמיה ללשון הכשירה, אבל הקהל ממשיך לראות בצורות האלה עילגות.
רק שֶ. במשמעות "אלא שֶ", מאונגלז בעקבות only that. אביב גפן: "לשניהם יש אשה וכבוד הדדי, לשניהם יש אותו חיוך, הומור, אותם קללות וטעמים, רק שהוא ליכודניק וההוא ערבי".
רשם. המחליף את 'כתב'. לטעמי, כדור הזהב של העילגות. "דוד גרוסמן רשם את 'איש אחד נכנס לבר'". אני נשאלתי פעם אם 'רשמתי מילון'. ועל כך ראו גם בקישור הבא.
שֶ. במשמעות 'כאשר'. עילגות ועצלנות חברו יחד לעצלגנות. 'כאשר' גבוה, 'כשֶ' ממש ארוך, נשארנו עם 'שֶ': "שהיה לי טוב היית קרוב … שנפלתי איך יכולת לעזוב?!" אבי ביטר.
שבוע שעבר. עוד מוצר מבית היוצר של הישראלי העִצְלֵג. "שבוע שעבר טסתי לאורוגוואי להופעה מיוחדת, היה ממש מגניב" (הזמר טל רמון). יש גם "שבת נסענו לכינרת", ועוד כהנה.
שום אחד. זה לא בקשה ממוכר השומים בשוק, זה גירסה לביטוי הפשוט 'אף אחד'. כותרת באתר הידברות: "הלכות בנושא שלא לקלל דיין ולא שום אחד מישראל". בהלכות עצמן הביטוי אינו מופיע, האחריות על האתר ולא על הרב עובדיה.
שלוש שקל. כמשל: שם מספר בנקבה נצמד לשם בזכר. מלך מלכי העילגות, החותר בלי הצלחה (עדיין) אל התקן הלשוני.
תירָה בו. נשמע לא מעט בשידורי הרדיו. אומרים תירֶה בו, אוקיי? ורק אם מוכרחים.