תחיית השפה העברית

רציונל:
בסוף המאה ה- 19 ובתחילת המאה ה- 20 נאבקו יהודים לדבר ולכתוב עברית. בן יהודה וממשיכיו הבינו שהשפה המתחדשת היא המפתח לצמיחה של התנועה הציונית ושל מדינת ישראל.

מטרה: הבנת התפקיד הציוני של תחיית השפה העברית והנחיצות שלה.

עזרים:
 ביאליק עומד למשפט (נספח א')
 מנדלי מול מאפו (נספח ב')

מהלך השיעור:
 חלק א': דבר ארמית, חבוב!
 חלק ב': דבר עברית! – השפה העברית כמפתח לתרבות
 חלק ג': תחיית השפה העברית – אליעזר בן יהודה
 חלק ה': תחיית הספרות העברית

________________________________________________________________________________________

השיעור

פתיחה- למה, מה ואיך
חלק א: דבר ארמית, חבוב!
בשנת 701 לפני הספירה יצא סנחריב מלך אשור למסע מלחמה ביהודה. הוא כובש את לכיש ושולח את אחד משריו החשובים, רַבשָׁקֵה אל חזקיהו מלך יהודה. רבשקה נושא נאום בעברית ובו הוא קורא לחזקיהו ולעמו להיכנע מלפני אשור. התגובה לנאום היא:
"וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל-רַבְשָׁקֵה דַּבֶּר-נָא אֶל-עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ וְאַל-תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל-הַחֹמָה: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה הַעַל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? הֲלֹא עַל-הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל-הַחֹמָה לֶאֱכֹל אֶת- צוֹאָתָם וְלִשְׁתּוֹת אֶת- מֵימֵי רַגְלֵיהֶם עִמָּכֶם". (מלכים ב' י"ח, פסוקים כ"ו- כ"ז)

השפה הארמית הייתה מעין שפה בינלאומית אותה ידעו לדבר רק השכבה העליונה והסופרים ביהודה בשעה שאת היהודית (עברית) ידעו לדבר כולם.

• לכן: מדוע מדבר רבשקה עברית ולא ארמית?
• מה כל כך מזעזע את היהודים שעל החומה בכך שהוא מדבר איתם עברית?

רבשקה רוצה להגיע אל העם ולדבר בשפתו ולהשפיע עליו באופן פסיכולוגי – לדבר בשפתו של האויב נותן לך כוח תעמולתי פסיכולוגי על האויב. כל שכן שהמסר שלך הוא שאתה החזק ויהודה החלשים אשר נשענים על חלשים (מצרים). מנאומו של רבשקה בעברית יש לנו ביטוי שאנחנו משתמשים בו עד היום. הוא מכנה את מצרים "מִשְׁעֶנֶת קָנֶה רָצוּץ", כלומר: 'משענת רעועה', 'דבר או איש שאין לסמוך עליו'. קנה, מהצמחים האופייניים למצרים, הוא צמח חזק וגמיש. קנה רצוץ, כלומר רעוע או שבור, הוא הפך הדבר; קנה כזה – אומר רבשקה – במקום שיהיה משענת למי שסומך עליו את כפו, יחורר אותה ויפצע את הנסמך עליו. והנמשל ברור: מצרים היא משענת רצוצה כזאת, וההישענות עליה תביא לפגיעה בחזקיהו ולנפילת ירושלים. גם בימינו משענת קנה רצוץ היא ביטוי לאדם או לדבר שאי אפשר לסמוך עליו, והיא נתפסת כמשענת רעועה שתגרום לנפילת הנשען. מה אפשר ללמוד מהשיח עם רבשקה על המקום של השפה העברית בתקופות שונות?

חלק ב': דבר עברית! – השפה העברית כמפתח לתרבות
גדוד מגיני השפה העברית:
ממלחמה בין היהודים לבין האשורים אנו קופצים למלחמה אחרת: בין יהודים דוברי עברית ליהודים דוברי יידיש.
בין השנים 1923 – 1936 פעלו בקרב הישוב היהודי צעירים, רובם בוגרי הגימנסיה הרצליה בתל אביב למען הגנה על השפה העברית, הפצתה והחדרתה באופן ממוסד לחיי היומיום. מייסדי הארגון מחו בין היתר נגד הנהגת לימודים בגרמנית בטכניון שעתיד היה להיפתח בחיפה ונודעו בסיסמתם: "יהודי דבר עברית!". הארגון הלך והתפתח ותוך שנים מעטות הוקמו סניפים רבים שלו ברחבי הארץ וגם בתפוצות. להלן המנון גדוד מגיני השפה העברית מאת יוסף אוקסנברג
התדעו מי אנכי?
התדעו מי אני?
מאוחדים אנחנו על כל החזיתות.
אין אני פרקציוני, ואף לא בורגני,
בואו אחרי, בואו, שלנו העתיד,
וגם לא מופש הנני, וגם לא איש צבא,
כי סיסמתנו: יהודי דבר עברית!
התדעו מי אני?
מגדוד מגיני השפה!
יהודים אנחנו ידוע לכולם,
יהודי, דבר עברית, שפת עמך וארצך!
בלעדינו אנו, לא יתקיים עולם!
יהודי, זכור תמיד כי עברית היא שפתך!
עברית היא שפתנו ובה אנו דוגלים מפלגות אין לנו;
אין גם תכניות, ועל כל מתנגדנו אנו מצפצפים!

המאבק של הגדוד היה חלק ממלחמת התרבות בין השפה היידית לשפה העברית. עוד על מלחמת השפות אפשר לקרוא באתר של בית התפוצות: https://www.bh.org.il/he/%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%95%D7%A6%D7%95%D7%AA/%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%A4%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%A8%D7%91-%D7%94%D7%A1%D7%95%D7%A2%D7%A8-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%99%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A9-%D7%9C%D7%A2%D7%91%D7%A8/

הגדוד אף הצליח להתחכך עם המשורר הלאומי וחדשן העברית, חיים נחמן ביאליק. הסיפור בנוסחו המשעשע בנספח א'.
• על מה ולמה נלחמו העברית והיידיש?

חלק ג': תחיית השפה העברית – אליעזר בן יהודה
קראו את הטקסט של אליעזר בן יהודה ונסו להבין את עמדתו בנוגע להחייאת השפה העברית: הציונות, כרעיון וכתנועה היסטורית, נתונה מאז לידתה במפגש בין ניגודים. זו תנועה מודרנית, הנשענת על רעיונות מודרניים: לאומיות, הגדרה עצמית, שחרור מריבונות זרה. הסביבה היהודית שבה התהוותה הציונות היתה רובה סביבה חילונית, מנהיגיה היו רובם מנהיגים חילוניים, ושפת המונחים שלה היתה חילונית. ואולם הציונות בנויה על מסורת לאומית ועל מורשת תרבותית שנבנתה בראשיתה על יסודות דתיים, ועל רעיון שאינו מובן מאליו: לחזור לארץ שננטשה, שהקשר אליה נשמר במהלך הדורות בעיקר באמצעות הטקסטים הדתיים והתפילות, שבמרכזם – המיתוס של ההבטחה האלוהית, ושבינתיים התיישבו בה עמים אחרים. כך גם בשאלת העברית. לצורך הצלחתה של הציונות כתנועה לאומית מודרנית וחילונית נדרשה תחייה של שפה עתיקה שנוצרה והתהוותה בחברה קדומה דתית, השתמרה בכתבי קודש דתיים, ועברה מדור לדור – עד לפני כמאתיים שנה – בעיקר על ידי רבנים ופרשנים של טקסטים מקודשים. (אליעזר בן יהודה, מצוטט בתוך: דילמות יסוד של העברית החדשה – מבוא, מתוך: זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני – מבט אנציקלופדי. https://goo.gl/XzNh4y)
• מהם היסודות המודרניים של התנועה הציונית?
• מהם היסודות הישנים של התנועה הציונית?
• מהם היסודות המודרניים של השפה העברית?
• מהם היסודות הקדומים של השפה העברית?
• האם אנחנו מוצאים את הקשר והתלות בין תחיית העם היהודי לבין תחיית העברית?
• לשם מה להחיות את השפה העברית? מה היה חסר לה באותה תקופה? למה אי אפשר היה להשאיר את העברית איפה שהיא הייתה?

למנחה:
ניתן למצוא הסבר לקטע הנ"ל ולעמדתו של בן יהודה ורבים אחרים כלפי תחיית העברית בציטוט הבא: "גם שפת עברית לא מתה מאפס כוח: במות האומה מתה ובתחייתה תחיה גם היא!" (אליעזר בן-יהודה, "מכתב לבן-יהודה", 'השחר' 1881).
העברית לא הייתה שפה מתה שלא נעשה בה שימוש בטרם התחייה שלה במאה ה-19 וה-20. עדיין – לא ידוע על עוד מקרה שבו לשון שלא הייתה מדוברת אלא נוכחת בכתובים לשימושים מצומצמים (בעיקר כלשון של תפילות וטקסים) הפכה תוך כמה עשורים ללשון מדוברת וחלק מרכזי במהפכה לאומית כוללת. קיים קשר הדוק בין תחייתה של העברית לתחייתה של הלאומיות היהודית. כאשר התחילו לדבר על ציונות במאה ה- 19 ועל תחייה לאומית של עם ישראל ועל שיבה לארץ ישראל – התחילו לדבר ולעסוק בתחייה של השפה העברית – כי אין לו לאום ללא שפה חיה המשמשת אותו.

חלק ד': תחיית הספרות העברית
תחיית העברית נעה בשני קווים מקבילים: תחיית העברית הכתובה-הספרותית ותחיית העברית המדוברת. העברית הספרותית התחדשה בערי אירופה דרך יוצרים כמנדלי מוכר ספרים וביאליק, ואילו העברית המדוברת התפתחה בעיקר בארץ ישראל בעיקר בזכות פועלו של אליעזר בן יהודה. המהפכה של הפיכת העברית בספרות לשפה המשלבת בין רבדים שונים (לשון המקרא, לשון חכמים, לשון ימי הביניים, יידיש ועוד) מיוחסת לסופר מנדלי מוכר ספרים. מנדלי (שלום יעקב אברמוביץ, 1836–1917) חי חיי נדודים באירופה. הוא כתב ביידיש ובעברית ומכונה בפי ביאליק: יוצר הנוסח על השילוב החי שלו בין רבדי השפה העברית השונים.
הספרות העברית קודם למנדלי ולסופרים עמיתים שלו, ידועה כספרות ההשכלה, שבה שלט בעיקר רובד לשוני אחד – הלשון המקראית. על מנת להבין את הפער בין לשונו הספרותית של מנדלי לבין הלשון הספרותית של ספרות ההשכלה ניתן להשוות בין קטעים משתי יצירות (נספח ב'):
יצירה המייצגת את ספרות ההשכלה – 'אהבת ציון' של אברהם מאפו וקטע מתוך 'שם ויפת בעגלה' של מנדלי. גם אם לא מבינים את כל המילים – קריאה של שני הטקסטים יכולה לתת תחושה של המהפכה הגדולה שעשה מנדלי מוכר ספרים בתחום הספרות העברית. על כן כונה על ידי ביאליק: 'יוצר הנוסח', כיוון שלראשונה יש נוסח של עברית שהוא גמיש ומשלב יחד סגנונות מתקופות שונות של העברית.
_______________________________________________________________________________________
נספחים 
נספח א': ביאליק עומד למשפט
דורית גני
באתר 'חנות הספרים של איתמר'

בשנת 1928 הלכו ביאליק ורבניצקי לבקר את חברם, משה גרנובסקי, אשר שכב על ערש דווי. בעודם הולכים ברחוב ומדברים באידיש על האיש ועל מותו הקרב פנה אליהם צעיר מ"גדוד מגיני השפה העברית" והעיר להם על שאינם מדברים עברית. ביאליק הגיב בחריפות, והצעיר בתגובה תבע אותו בבית משפט השלום העברי בתל אביב, ואף פרסם את הדבר בעיתון "דאר היום". להלן קטע מפנייתו של ביאליק לשופטים:
"אני וחברי מר י"ח רבניצקי… עברנו ברחוב אלנבי ושוחחנו בחשאי בינינו, עפ"י הרגל של עשרים ושמונה שנים, בשפה יהודית המדוברת… בשעה זו הרגשתי שאיש אחד הולך בצדנו ומטה אזנו לשיחתנו. אחרי רגע עבר האיש לפנינו ופנה אלי בחוצפה: מדוע אין אתם מדברים עברית? עליכם לדבר עברית! ע"ז עניתי לו בעברית: אין זה עניין שלך. אין איש שואל אותך. לך לך לדרכך – לעזאזל! חוצפה! אפשר שהמלה שלפני האחרונה היא חריפה קצת, לפי הפירוש הרגיל של המלה הזו בשוק, אבל לפי פירושה המדויק והאמיתי הוא שם הר במדבר, לא רחוק מירושלים, מהלך שתים שלוש שעות במדבר יהודה, והמקום הזה הוא, לדעתי, די מכובד לטיול בשביל אותו האיש…" (אגרות ח.נ. ביאליק, כרך רביעי, תרפ"ח-תרפ"ט)
השופטים זיכו את ביאליק מאשמה.

נספח ב': מנדלי מול מאפו
אהבת ציון, אברהם מאפו, שנה: 1853. פתיחת הרומן

איש היה בירושלים בימי אָחָז מלך יהודה ושמו יוֹרָם בן אֲבִיעֶזֶר, אלוף ביהודה ושר אלף, ויהי לו שדות וכרמים בכרמל ובשרון ועדרי צאן ובקר בבית לחם יהודה; ויהי לו כסף וזהב, היכלי שן וכל שכיות החמדה, ושתי נשים היו לו, שם האחת חַגִית בת עִירָא, ושם השנית נַעֲמָה. ויאהב יורם את נעמה מאד, כי יפת תואר היא. ותקנא בה חגית צרתה ותכעיסנה, כי לחגית היו שני בנים ולנעמה לא היה ולד. אך נעמה הייתה נעימה בתארה ובמעלליה, ויעש לה יורם בית לבד, למען לא תצור אותה חגית צרתה.

שם ויפת בעגלה, מנדלי מוכר ספרים, שנה: 1900, פתיחת הסיפור

אין קול ענות נמלטים מתוך השרפה ואין קול ענות הנסים מפני לסטים מזוינים – קול ענות יהודים, הצובאים על בית נתיבות-הברזל בכסלון, נשמע ברמה. אחינו בני ישראל שם רצים דחופים ומבוהלים, צרורות קטנים וגדולים בידיהם ועל שכמם, וביניהם נשים מתבוססות בכרים וכסתות גם עוללים ויונקי-שדים בוכים, וכלם דוחקים זה את זה והודפים בצד ובכתף ומטפסים ועולים במסירת-נפש על ידיהם ועל רגליהם בסולמה של העגלה ממדרגה שלישית, בשביל לכבוש שם מקומות לישיבתם ביד חזקה וזרוע נטויה. ואני, מנדלי מוכר-ספרים, מסובל במטלטלין וכלים מכלים שונים, הנני אוזר כגבר חלצי ומטפס כורע וקורס בצבור כאחד מהם