פרשת כי תצא
לפי מוני המצוות, פרשת כי תצא היא הפרשה שבה יש מספר המצוות הרב ביותר מבין כל פרשיות התורה.
הפרשה, הממשיכה את נאום המצוות שנשא משה רבנו לפני מותו, מפרטת מגוון רחב מאוד של ציוויים ואיסורים בתחומים שונים, כאשר חלקם מוזכר זו הפעם השנייה או השלישית כהדהוד לחומשים הקודמים. על פניו קשה למצוא את החוקיות שלפיה מסודרות ומאוגדות המצוות. ויש כאמור הרבה מאלו בפרשה. כגון:
• דיני מלחמה: אשת יפת תואר, סדרי מחנה צבאי, הפטורים משירות צבאי
• דיני משפחה: משפט הבכורה, בן סורר ומורה, מוציא שם רע, ניאוף, דיני אונס ומפתה, איסור על זנות, דיני גירושין, דיני ייבום וחליצה
• דינים שבין אדם לחברו וצדק חברתי: השבת אבידה, מצוות טעינה, איסור על ריבית, היתר אכילה בכרם, איסור גניבת נפש, דיני לקיחת משכון, איסור הלנת שכר, מתנות עניים, דיוק במידות ומשקלות
• דיני כלאיים: כלאי הכרם, איסור חרישה בשור ובחמור יחד, איסור שעטנז
• אחרים: מצוות קבורה, איסור לגבר ללבוש בגדי אישה ולהפך, מצוות שילוח הקן, מצוות מעקה, מצוות ציצית, דיני ביאה בקהל לממזר ולבני העמים השכנים: עמונים, מואבים, אדומים ומצרים, דיני נדרים, עונש מלקות
בסיום הפרשה מובאת מצוות מחיית עמלק.
אפשר לצלול לעומקן של כל אחת מהנ"ל, אך המעניינת מכולן בעיני היא מצוות שילוח הקן. אולי אחת המצוות המעניינות ביותר במקרא.
במסגרת מצווה זו, חלה חובה על אדם 'שנתקל' קן ציפורים, לשלח את האם לפני שיגע בביצים/בגוזלים שבקן.
טוב זה מעלה מלאאאא שאלות:
– מה הכוונה בלהתקל בקן ציפורים? מישהו נתקל במפתיע? בכוונה? איך 'נתקלים' לעזאזל בקן ציפורים?
– למה שמישהו ירצה לגעת בביצים או הגוזלים? אלו לא היו חלק מתזונת האדם הפשוט
– האם האם חשובה יותר מהגוזלים? למה?
– למה משהו כל כך רנדומלי תופס מקום משמעותי במידה כזו שטורחים להעלותו על הכתב?
אין תשובה אחת לכל שאלה כמובן, והפרשנויות רבות..
אני מתחברת לזו הטוענת שהרעיון העומד בבסיס המצווה הוא שמירת ההמשכיות. האדם אמנם לוקח את "דור ההמשך" או הפונטציאל אליו, אך הוא מאפשר המשכיות בכך שלא פוגע באם שיכולה להטיל ביצים נוספות ולגדל גוזלים רבים. עקרון ההמשכיות חשוב מאין כמוהו במקרא ולכן אין זה פלא כי הגמול על מילוי מצווה זו הוא "למען ייטב לך והארכת ימים". למעשה, יש רק עוד מצווה אחת בתורה שיש עליה שכר ספציפי, וגם הוא אריכות ימים- מצוות כיבוד אב ואם המוזכרת בעשרת הדיברות. מצוות שילוח הקן נדמית כמעין מצב צבירה אחר של מצוות כיבוד אב ואם. האדם נדרש להחליף את המושגים הזואולוגיים במושגים המשפחתיים והאנושיים- הקן כבית. שמירת ההמשכיות כנר לרגלינו.