רציונל:
'חיינו רצופים קשיים והישגים, יש מי שרואה את ההישגים בלבד ויש הרואה את הקשיים בלבד. בשני המקרים מתקבלת תמונה בלתי נכונה, כי המציאות שלנו איננה כולה אור ואיינה כולה סבל. היא תרכובת של אושר וסבל גם יחד' פנחס לבון
מטרות:
1. היכרות עם עולמו הרעיוני של דוד בן גוריון
2. קבלת השראה
3. בחינה ביקורתית של המציאו כיום למול חזונו הרעיוני של דוד בן גוריון
מהלך לימוד:
דוד בן גוריון, מתוך: לקראת הבאות (במועצת מפלגת פועלי ארץ ישראל), י"א בטבת תש"ט – 12.1.1949 (5 ימים אחרי תום מלחמת העצמאות)
"דורנו זכה לגדולות ונצורות: יסדנו מדינה יהודית ויצאנו משעבוד לגאולה. הקימונו צבא הגנה לישראל ונלחמנו בצבאות כל מדינות ערב ויכולנו להם. שחררנו את הנגב והגליל וגאלנו אדמה להתיישבות רבתי. העלינו, בפעם הראשונה בתולדות ישראל, למעלה ממאה ועשרים אלף איש בשנה אחת, ופתחנו פתח לקיבוץ גלויות. רכשנו עזרתן וידידותן של שתי המעצמות האדירות ביותר: ארצות הברית באמריקה וברית המועצות, והפכנו להיות גורם ממלכתי וצבאי במזרח התיכון ובעולם כולו.
ואף על פי כן, ואולי משום כך, עלי להגיד: אל ירום לבנו. לא בזכותנו בלבד עשינו החיל הזה. אל נהיה שיכורי ניצחון. עוד לא ביצענו את מלאכתנו והסכנות והקשיים טרם עברו.
לא בזכותנו בלבד עשינו החיל הזה. אנו חייבים תודה למפעל החלוצי של שלושה דורות, ממתיישבי פתח תקווה עד בוני הנקודות הצבאיות בגליל ובנגב בימינו. עשינו מה שעשינו בזכות עשרות דורות של יהודים מעונים ודוויים, בזויים ושנואים, גאים ונאמנים ומסורים לחזון היסטורי גדול, שקיימו אותו במשך מאות שנים, בתנאים ובנסיבות שאין להם דוגמה בהיסטוריה העולמית. בלי הכוח המופלא הזה שגילה עמנו במשך אלפי שנים ואשר אנחנו נושאים את ירושתו ועומדים על שכמו – לא היינו מגיעים עד הלום.
בימים הגדולים האלה נזכור בהערצה את יהדות הגולה, אשר היא סבלה סבל שאנחנו לא ידענו והיא נשאה בלבה אמונה אשר לא היתה קטנה מהאמונה אשר הדריכה את צבאנו במלחמות שחרורנו עכשיו בארץ.
אל נהיה שכורי נצחון. אל נתימר שאין דבר אשר יבצר מאתנו, ואין כוח בעולם אשר לא יעמוד בפנינו. מה שקרה השנה הזאת – לא היה בגדר נס. אינני יכול ואולי גם אין לי עדיין רשות לעמוד על תולדות השנה הזאת ולהסביר כיצד ואיך, באילו אמצעים ומאמצים ודרכים עמדנו במערכה הזאת מאז ה-30 בנובמבר 1947, כשנתקפה השיירה הראשונה בדרך לוד, ועד המערכה האחרונה בדרום הנגב.
מובן וטבעי אולי שלרבים ולא רק בתוכנו אלא בתוך העם היהודי בעולם, נראה הדבר כמעשה נס. לא היה בזה נס ואסור לנו לסמוך על נס. אין מאתנו יודע אם מבחן הדמים הזה כבר נסתיים. כל עוד אין לנו בטחון מלא שניצחנו בקרב האחרון, אל נתהלל.
אולם הדבר העיקרי שעלינו לדעת ועלינו להחדירו לעם, גם לעם היושב כאן בציון וגם לזה המתכונן לבוא, שגם בתוך מדינת ישראל לא יהיו חיינו חיים קלים ונוחים, וכי אנחנו עדיין עומדים בראשית המאמץ הקשה והממושך אשר הוטל עלינו.
השליחות העיקרית של תנועתנו היא לחשל את עצמנו ואת העם בארץ ובגולה, לחשל את רצונו, את כוחו לקראת המאמצים הגדולים והגדלים הכרוכים בבניין המדינה ובהגנה עליה."
– הדברים הללו נאמרים בסה"כ 5 ימים אחרי תום הלחימה, במה בוחר בן גוריון להתמקד?
– את מה/מי הוא בוחר שלא להזכיר?
– ממה הוא חושש?
– לאילו מאמצים הכרוכים בבניין המדינה מתכוון בן גוריון?
– האם הצלחנו?